<h1>העיטור — שער שני הלכ' שחיטה ח"ד מהחלק השלישי</h1>
<h2>דף מב.</h2>
החלק הרביעית. על הטריפות שאינם ראויים לשחיטה. ובכללן י"ח טריפות ובפרטן (ל"ב) [ל']. כיצד. י"א מיני נקובים הן [עי' מ"ב ע"ב]. הריאה ותולדתו וושט ותולדתו קיבה מרה דקין כרס הפנימית המסס וביה"כ קרום של מוח ניקב הלב לבית חללו ניקב הטחול אלו בכלל א'. ב' מיני נטילה. ניטל הכבד וניטלו צומות הגידין [עי' ע"ו ע"א]. וב' פסוקות. נפסקה הגרגרת. או חוט השדרה. בכלל ג' ובפרט ט"ו. ט' במשנה. ריאה שחסרה. נחתכו רגליה [ע"ו ע"א] גלודה [נ"ד ע"א]. חרותא בידי אדם [נ"ה ע"ב]. נקרעה רוב החיצון. נפלה מן הגג. נשתברו רוב צלעותיה. דריסת זאב. חסרון שדרה. ואינה דומה לריאה שחסרה שריאה מבפנים ושדרה מבחוץ. ושש בשמעתא. בוקא דאטמא. לקתה בכוליא. דילדול סימנין. נעקרה צלע. גלגולת שנחבסה. בשר החופה את רוב הכרס. הרי במנינם (ל"ב) [ל'] וכללם י"ח. תנא דר"י בין החיה הנאכלת בין החיה אשר לא תאכל אלו י"ח טריפות שנאמרו לו למשה בסיני. ח"י היא י"ח וה' היא מנין עשרה בהמות מסרתי לך ג' ברשותך וז' שאינם ברשותך [עי' ויק"ר פכ"ז] שור שה כשבים ושה עזים ברשותך איל צבי ויחמור אקו ודישן ותאו וזמר שאינם ברשותך. ואחלקם לאלפ"א בית"א ואפרש הן והלכותיהן שיהיה השוחט שוחט דבר שראוי לשחיטה ומי שאינו בקי בהן אינו ראוי למנותו טבח על הציבור וצריך שידע ענייני שחיטה לפיכך הוצרכנו לפרש העניינין ואלו הלכות טריפות.
איסר. דתנן [נ"ד ע"א] אלו כשרות בבהמה נקבה הגרגרת או שנסדקה עד כמה תחסר רשבג"א עד כאיסר האיטלקי אמר זעירא [נ"ד ע"ב] אתון דלא מתחמי לכון שיעורא שיערו כדינר קרדינאי. אמר אביי והיא כפשיטי זוטרתא דמשתכח ביני פשיטי רבתאי דפומבדיתא. אמר רב חבא לעילא מיני הוה קאים בר נפחא ובעי מיני דינר קרדינאה מהו [לפנינו ליתא תיבת "מהו"] לשעורי ביה טריפה ובעי' למיקם מן קדמוי ולא שבקני וא"ל שב בני שב אין בעלי האומנות רשאין לעמוד בפני ת"ח בשעה שעוסקים במלאכתן. ואנן דלא מתחזי לן שיעורא אזלינן לחומרא. אר"נ כסלע כיותר מכסלע כאיסר (ביותר) [כיותר] מכאיסר וכאיסר עצמו טריפה אלמא (קס"ד) [קסבר] עד ולא עד בכלל. וה"ק עד [כאיסר] כשרה ולא עד בכלל (וה"ק עד) כאיסר טריפה. [מ"ה ע"א] אמר ר' חלבו אר"ה נקבים שאין בהן חסרון מצטרפי לרובא דאר"י א"ר נקבה כנפה מצטרפת לרובא שיש בהן חסרון מצרפן לכאיסר. ואם נקבים אלו שיש בהן חסרון היא בעוף אר"ש בר נחמיני לדידי מפרשא לי' מיני' דר"א מקפלו ומניחו ע"פ הקנה אם חופה רוב הקנה טריפה ואם לאו כשרה, כלומר חותך למטה מן הנקבים ומן הצדדים וקופלו ומניחו ע"פ הקנה ואם בין הנקבים והשלם חופה רוב הקנה טריפה ואעפ"י שבנקב אין השלים רוב וסימנך דעביד כנפיא. נפחתא טריפה אר"נ כדי שיכנס איסר לרחבו [פירש"י] וכגון שלא ניטל הפחת אלא תלוי ועומד וכשמחזירו על הקנה הוא סתום כגון דלת במזוזה. ורבינו אלפסי ור"ח פירשו נפחתה נקב מפולש שיש בו חסרון כגון ניקב הקנה משני צדדין בנקב מפולש. וניקבה הגרגרת בכאיסר תולדה דפסיקת הגרגרת היא דאין לך פסיקה גדולה מזו ומש"ה לא חשיב לה בי"ח טריפות מידי דהוה אתולדות ריאה.
ארכובה. דתנן בפ' בהמה המקשה [ע"ו ע"א] בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה טריפה לא אמרו אלא רגל אבל יד אפי' ניטל ואין לה אלא ג' כשרה דתנן [נ"ח ע"ב] בעלת ה' רגלים או אין לה אלא ג' ה"ז מום ופסול לגבוה הא להדיוט שרי ואר"ה ל"ש אלא שחסר ויתיר ביד אבל חסר ויתיר ברגל טריפה מ"ט כל יתר כנטול דמי והיינו דאמר [נ"ז ע"א] (שמינית) [שמוטת] יד בבהמה כשרה וכן אין בו דין צומת הגידין. אר"י א"ר למטה למטה מן הארכובה למעלה למעלה מן הארכובה באיזה ארכובה אמרו בארכובה הנמכרת עם הראש. עולא א"ר אושיעא כנגדו בגמל ניכר. שתמצא שלש פרקים ברגל וארכובה הנמכרת עם הראש היא עצם הראשון שחותכים עם הפרסות ודבוק לערקומא שעליו צומת הגידין והיא עצם קטן הדבוק לאמצעי ואותו האמצעי הוא בגמל ניכר ושלישית היא הקולית שקורין אושמדי"נר ובראשו בוקא דאטמא. ואמר רב אם נחתך עצם הראשון הדבק לערקומא בכ"מ שיפסק ויחתך כולו כשרה ואם נחתך למעלה ממקום שדבוק לערקומא בכ"מ שיפסק טריפה עולא א"ר אושיעא כנגדו בגמל ניכר שארכובה עצם האמצעי (לערקומא ממלמטה) [וערקומא מלמטה] וקולית מלמעלה ואם נחתך עצם האמצעי בכ"מ שיפסיק בלא צומת הגידין כשרה ולרב טריפה ולמעלה (מחובר) [מחיבור] עצם האמצעי סמוך לקולית ולמעלה טריפה. וכן שניטל צומת הגידין עצם האמצעי בלא צומת הגידין הכשרתי עם צומת הגידין לא הכשרתי שבתחלת עצם האמצעי ולמעלה היא (כ"ח) [כח] צ"ה. כדאיתא לקמן בצומות. ואל תתמה שהרי חותכו (ו)מכאן ומתה וחותכו מכאן וחיה. וכנגדן בעוף ג' פרקים ודינן כבהמה דאמר רב עלה [נ"ז ע"א] וכן בעוף וקי"ל כל הטריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף. ומסת' דכן בעוף דאמר רב(א) נחתכה רגליה ה"ה נשבר העצם למעלה מן הארכובה ואין רוב בשר קיים טריפה כבהמה. ונשתברו רגליה [נ"ו ע"ב] דכשרה לגבי עוף דווקא למטה מן הארכובה. ואצטריכא לאשמעינן דאע"ג דגבי עוף אין ידים לסמוך בהן כבהמה לא מטרפה בנשתברו רגליה למטה מן הארכובה. אבל רבותינו צרפתים ז"ל פירשו נשתברו רגליה למעלה מן הארכובה ולא יצא עצם לחוץ. והאי צנא דאנכירי דבדקה רבא בצ"ה ואכשרי [נ"ז ע"א] נחתכו לגמרי בעצם האמצעי ונמצא הגידין קיימים ואכשרי' כפסקא דרבינו אלפסי דפסק [ע"ו ע"א] כעולא א"ר אושיעא וארכובה בלא צ"ה כשרה ואפי' נחתך עצם האמצעי במקום שאין שם צ"ה וכן בתחלתו בלא צ"ה כשרה. ואית דפסקו כלישנא דרב לחומרא ומסוף עצם הראשון ולמעלה בכ"מ שיפסיק טריפה וכן שנטל צו"ה בלא ארכובה וכן ארכובה בלא צ"ה דלא חזינן דהדר ביה רב לגבי עולא. ומסת' לן כפסקא קמא דכי היכי דהדר בי' רב ממלתא קמייתא משום קושיא דאם נחתכו קתני ה"נ הדר ביה מבתרייתא משום טעמא דמן הארכובה ולמעלה קתני. ועוד דהו"ל ר"ח ועולא תרי לגבי חד דהא ר"פ (מתניתן) [מתני] אר"י א"ר אר"ח כוותיה דעולא מסתברא. והלכך אפי' בעצם האמצעי דהיינו כנגדו בגמל ניכר בכ"מ שיפסיק אפי' נשבר ונחתך כולו מן הבהמה וצ"ה קיימין כשרה אבל בעצם הג' נחתך פסול ונשבר כשר. ודווקא היכא דרוב בשר קיים אבל אין רוב בשר קיים אפי' נשבר ולא נחתך טרפה כדפסקינן בנשבר העצם וכן הלכתא. והיינו דלא פריך (מצ"ה) בריש פירקא [מ"ב ע"ב] מצ"ה אמאי לא חשבה בי"ח טריפות משום דבהמה שנחתכו רגליה לא מטרפה אלא בצ"ה וחדא היא. ובאות עי"ן נפרש אם נשבר העצם ולא נחתך מן הבהמה אם שחיטה מטהרתו אם לא.
אם. דתנן [נ"ד ע"א] נטלה האם שלה כשרה ותניא [נ"ו ע"ב] מעשה בר' סימאי ור' צדוק שהלכו לעבר שנה בלוד ושבתו באונא והורו (בטרפות) [בטרפחת] כר' בזפק ואיבעיא לן להיתרא או לאיסורא. ואע"ג דקיימא בתיקו אפ"ה כשרה דהא בכמה דוכתא חזינא להיתרא כסתם מתניתין וברייתא. דתניא [מ"ח ע"א] נטלה שלחופית שלה כשרה. ועוד תניא [סנהדרין ל"ג ע"א] מעשה בפרה של בית מנחם שנטלה האם שלה והאכילה ר"ט לכלבים ובא מעשה לפני חכמים והתירוה אמר להם תודוס הרופא שאין פרה וחזירה יוצאה (מירושלים) [מאלכסנדריה] שאין חותכין האם שלה שלא תלד.
בית הכוסות. דתנן [מ"ב ע"א] המסס ובית הכוסות שניקבו. ופי' [באות] (ה)מסס. בוקא דאטמא. שמעתתא דא"ר מתנא [נ"ד ע"ב] בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טרפה. וה"מ דאיתאכיל ניביה אבל לא איתאכיל ניביה כשרה דקי"ל כר"י דאמר [נ"ד ע"א] אלו טרפות דווקא. והא דאר"י א"ר [נ"ז ע"א] שמוטת יד בבהמה כשרה שמוטת ירך בבהמה טריפה היינו בוקא דאטמא דקי"ל טרפה ושמוטת ירך בעוף נמי טרפה. וכן הלכתא דקי"ל כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף. ועוד שהרי הלכה רווחת בישראל שמוטת ירך בעוף טרפה.
בשר. דאמר רבא [נ"ב ע"ב] בשר החופה את רוב הכרס ברובא בעי רב אשי ברוב קריעה או ברוב ניטל תיקו. ואפי' קריעה טריפה וכ"ש ניטל. ומסתב' לן הניחא למאן דפסק הלכתא בכרס הפנימית שניקבה כמ"ד [נ' ע"ב] איזה כרס החיצון מפרעתא כרבה בר"ה. אבל למעלה אפי' נקרע כשרה אא"כ נטל ולא ס"ל הא דרבה בר רב שילא בקריעה (ולא) [אלא] בנטל וכי"ח טרפות אלא למ"ד הלכתא כבני מערבא דאמרו בשר החופה את רוב הכרס אם נקרע רובה טריפה היינו דרבה בר רב שילא אמר שמואל ובציר להו. ומסת' כרבה בר"ה ודרב אשי ליתא דאי ברוב קריעה קריעה תרי (אונין) [אינון] וחשבינהו כחד ובצרו להו. אלא בשר החופה ברוב נטל היא ושנקרע רוב החיצונה מפרעתא. והו"ל י"ח טרפות. ורבינו אפרים סמך אהא דרב אשי כדלקמן.
גלגולת. דאמר רבה בר רב שילא אמר רב מתנא א"ש [נ"ב ע"א] נעקרה צלע מעיקרה טריפה גלגולת שנחבסה ברובא בעי ר' ירמיה ברוב גובהה או ברוב הקיפה תיקו. ולחומרא ובין ברוב גובהה ובין ברוב הקיפה טריפה. ואעפ"י שלא ניקב קרום של מוח. ואי ליכא רובא כשרה דכיון דלא מיחסרי לא שליט ביה אוירא. ואם חסרה הגלגולת כסלע לבית חללה דהיינו כדי שינטל מן החי וימות פירש"י ז"ל דטריפה כדאיתא בחסר והתם כתבינן מאי דס"ל.
גלידה. דתנן [נ"ד ע"א] הגלידה ר"מ מכשיר וחכמים פוסלין וכבר העיד (על א') ר' [אלעזר] ספרא ור"י בן הגדגודה שפסולה וקיי"ל כל עדות הלכה היא ואם נשתייר בו כסלע כשרה הכי אר"י א"ש עפ"י כל השדרה כולה. ומסקנא כרוחב סלע ע"פ כל השדרה ר"א בן אנטיגנוס משום ר"א בן ינאי מקום טבורו. ובנוסחא דר' אלפסי משום ר' ינאי רבב"ח אמר ראשי איברים. בעי ר' ינאי מר' ישמעאל ניטל מקום השדרה וכולו קיים מקום טיבורו וכולו קיים נטלו ראשי פרקים וכולו קיים מהו תיקו ולחומרא. אמר רב כל העור מציל בגלידה חוץ מעור בית הפרסות ר"י אומר אפי' עור בית הפרסות. בעי ר"ז עור בית הפרסות מהו שתציל וכתב רבינו אלפסי ז"ל דכיון דכולהו ס"ל עור בית הפרסות אינו מציל הו"ל ר"י יחיד ולית הלכתא כוותייהו (וכן) [וכיון] דשמואל ודר' ינאי ורבב"ח כולהו ס"ל אין עור מציל בגלידה אלא עור מיוחד אע"ג דרב ור"י קיימו בחדא שיטתא הו"ל תרי לגבי תלתא והו"ל כיחיד אצל רבים וא"א ניעבד כרב וכר"י דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי ושמואל ור"י הלכה כר"י [ורבב"ח ור"י הל' כר"י] דרבו הוא הא קי"ל ר"י ור' ינאי הלכה כר' ינאי דרבו הוא. והלכך הא מילתא ספיקא הוא ונקטינן לחומרא כשמואל ובעינן דאשתאר בה רוחב סלע ע"פ כל השדרה ואם ניטל כל השדרה ורובא קיים טרפה. ובנוסחא דילן לא אשכחן אלא ר"א בר' ינאי. ומסת' לן מדבעי ר"ז עור בית הפרסות מהו שתציל ש"מ דס"ל כל העור מציל והלכך רב ור"י ור"ז כולהו בחדא שיטה קיימו וקי"ל כוותייהו.
גף. אר"י אמר רב [נ"ז ע"א] שמוטת גף בעוף טרפה חיישינן שמא תנקב הריאה ושמואל אמר תבדק. ובנוסחא דרב אלפס וכן אמר ר' יוחנן ופסק הלכה כר"י. ובנוסחא דילן הלכה כרב דקי"ל כוותיה באיסורי וחיישינן ול"ל בדיקה. ומהכא מסת' דכל היכא דתניא חיישינן לית לה בדיקה כגון גבי דרסה [מ"ג ע"ב נ"ג ע"ב] והתם פירש"י (פי' דוקא) [וכו' — עי' באות דריסה]. ודווקא שמוטת גף אבל נשבר גפה כשרה כדתנן [נ"ו ע"ב] נשתברו גפיה נשתברו רגליה נמרטו כנפיה כשרה. שמעתי שר' אלדד הדני החמיר בפרק שלישי של גף הנשבר שהוא פסול בעוף. ולא מסת' דנשתברו גפיה קתני ולא קמיפליג בין שני לשלישי. מיהו צריך לבדוק בעוף עצמו אם הוא בריא. ומשלשה איברים שבו אם נשתברו ויצאו לחוץ ואין עור ובשר חופין אותו האבר אסור והעוף כשר כדאמרינן [ע"ו ע"ב] בנשבר העצם למטה מן הארכובה והאבר עצמו אסור והאבר מותר לב"נ ואין בו משום ולפני עור לא תתן מכשול דהא לישראל לית ביה אלא משום פריש כדאיתא בפ' בהמה המקשה [ע"ג ע"ב] ובשר בשדה טרפה לא תאכלו להביא אבר ובשר המדולדלין בבהמה חיה ועוף ואמר רב ששת אין בהם אלא משום פריש והלכך לא"י שרי לכתחלה.
גרגרת. כדאיתא באות פ' בפסק. דקין. דתנן [מ"ב ע"א] נקבו הדקין. וכל נקב משהו. ותניא [נ' ע"א] רשבג"א בני מעים שנקבו וליחה סותמה כשרה. ולית הלכתא כוותיה. אמר רב שימי מקיפין בבני מעים אי אנקבו ולא ידעינן אי מקמי שחיטה או לאחר שחיטה נקבוה לאחר שחיטה ולדמוייה אי דמו לההיא דבתר שחיטה הוא וכשרה ואי לא טרפה. ואי אתמשמש קמא ממשמשין ליה לבתרא דהנהו בני מעים דאתא לקמיה דרבא אקפינהו ולא אידמו. קם רב משרשיה משמשינהו ואידמו א"ל מנ"ל הא א"ל כמה ידא משמשה בהא מקמי דליתו למר א"ל חכים את בטריפות כר"י. ומסת' לן דמקיפין בלב וקורקבן דאינהו נמי בני מעים איקרו כדאמרינן גבי נחמרו בני מעיה [נ"ו ע"ב] לא אמרו אלא גבי לב וקורקבן וכבד. אמר רב [מ"ט ע"ב] חלב טהור סותם טמא אינו סותם. ואם ניקבו הדקין וחלב הדרא דכנתא סותמן כשרה. וריש מעיא באמתא דבעי גרירה שהוא חלב טמא אינו סותם. ואר"נ חלב העשוי ככובע אינו סותם אמרי לה דכרכשתא ואמרי לה דטרפשא דליבא. וכרכשתא היא חלחולת הנקראת טבחיא ואם נקבה שלא במקום הדבוק וחלב שלה סותמה טרפה. [נ' ע"א] אמר ר' זעירא חלחולת שנקבה כשרה הואיל וירכים מעמידות אותו וכמה אמר ר"א אר"י מקום הדבוק ברובא שלא במקום הדבוק במשהו ור"נ אמר מקום הדבוק אם נטל כולו כשרה והוא דנשתייר בה כדי תפיסה וכמה אמר אביי כמלא ידא דתורא וכדפריש [רבינו אלפסי] ד' אצבעות. והלכה כר"נ ואפי' נטל מקום הדבוק (כאן צריך תיקון) במשהו בשאר דקין. אמר ר"נ [מ"ח ע"ב] האי הדרא דכנתא דאינקוב (וחבריה) [לחבריה] חבריה מגין עלה וכשרה. [נ"ח ע"ב] הני תרתי סניא דובי דאתא לקמיה דר"ה וטרפינהו דכל יתר כנטול דמי ואי שפכי להדדי חד היא וכשרה וסניא דובי קורין אותה "בודי"ל רת"ב". ורש"י פירש "בודי"ל קרשטוינ"א". העיד ר"נ בר אושיעא ריש טבחיא דציפורי על שני בני מעים היוצאין מן הבהמה כאחד טרפה. כגון שיש הדרא דכנתא לכל א' ואחד ושתיהן יוצאין מן הקבה. וכנגדן בעוף כשרה. בד"א שיוצאין בשני מקומות אבל יוצאין ממקום אחד וכלין עד כאצבע כשרה. וקי"ל כמ"ד והוא דהדרי וערבו וכלין עד כאצבע למעלה קאמר (דהדר) דחוזרין ומתערבין בתוך רוחב אצבע למעלה אבל אם היו שניהם מתפצלין ואין מתחברין עד כאצבע מלמטה סמוך לנקב בית הרעי טרפה. ובעינן שיהיו מחוברין בתוך רוחב אצבע. והדין פרישה דרבוותא, ונסחא דיליה כנסחא דילן (דכיון) [דכלין] עד כאצבע למטה, והלכך אי לא הדרו וערבו כלל סמוך לנקב ויש להן ב' מקומות ליציאתו טריפה. ויש גמגום (למ"ד) [דתרוויהו בעו] הדרו וערבו (אל) [אלא] דמר למטה ומר למעלה אבל בנוסחא (דילן) ספרדית [וכן] בנסחא דר' שמעון קיירא גרסינן כלין עד כאצבע למעלה דמ"ד והוא דהדרי וערבו ששניהם מפוצלין מלמטה כאצבע סמוך לנקב בית הרעי וכשרה ולמ"ד לא הדרי וערבו שאינן מתחברין כלל אלא למעלה סמוך לקבה עד כאצבע ויש להן ב' מקומות לבית הרעי. ומעשה בא לפנינו שיצא בשליש המעים בודי"ל שהיה בסופו רחב כעין כוס ונדמה לי כעין סניא דובי והחמרנו עליו ודנו אותו דין תרתי סניא דובי דטרפינהו ר"ה ואע"ג דשפיך תוך המעים. ואמרינן אי שפכו להדדי כשרה בגמרא דילן "חדא היא וכשרה אבל הכא דפשיט לי' דתרתי נינהו טרפה". ומסת' "דשפכו להדדי כשרה" ליתא בגמרא. דרש"י לא פריש ליה. ור"ש קיירא (א)לא איתניהו (קמי') וטרפה. ומאן דמדמי לי' לשני בני מעים, היכא דלא הדרי וערבו שיהיה לשניהם מקום לבית הרעי טרפה. שכיון שאינו מתערב לכרכשתא אין בו כח לצאת. והלכך כל פיצול שיצא מן המעים ואינו מתחבר למטה יתר היא וטרפה.
דריסה. דתנן [מ"ב ע"א] דרוסת הזאב ר"י אומר דריסת הזאב בדקה ודריסת ארי בגסה. וא"ר בנימן בר יפת אר"א [נ"ב ע"ב] לא בא ר"י אלא לפרש דברי חכמים. וקי"ל כוותיה. ואתה מוצא ו' מעלות בדריסת בהמה ועוף ג' על זה וג' על זה. מעלה ראשונה. מחתול ולמעלה בבהמה דקה מן הדקה כגון גדיים וטלאים. דאמר רב עמרם אמר רב חמא דריסת חתול נץ ונמייה בגדיים וטלאים ואפילו במקום שאין מצילין יש דריסה כדרבנן דפליגו עלי' (דר') [דבריבי] והא דתניא דרוסת חתול נץ ונמיה עד שתנקוב לחלל אוקמא ברברבא. ולית הלכתא כוותיה, דקי"ל כלישנא בתרא ורבנן, חדא דבכל דוכתא דאשכחן כה"ג בשל תורה הלך אחר המחמיר דהא בעא מיניה רב כהנא מרב יש דריסה לחתול או אין דריסה לחתול וא"ל יש דריסה לחתול ואין דריסה לחולדה ופירש"י בגדיים וטלאים והא דאר"י במתניתין זאב אין חתול לא בבהמה דקה כגון אימרא רברבא כדאי' במעלה ב' אבל בדקה מן הדקה כגון בגדיים וטלאים מחתול ולמעלה למעוטי חולדה. ור' אלפסי ז"ל פי' בנץ בגדיים וטלאים לחלל פסולה ואי לא אנקב לחלל כשרה אבל נמייה וחתול יש דריסה. ומסת' לן נץ ונמיי' כחתול הוא ולא אשכחן מאן דמפליג בינייהו דר"ח אמר דריסת חתול ונץ ונמיי' וברייתא נמי חתול נץ ונמיי' דכולהו ס"ל דכי הדדי נינהו וכי אמרי רבנן לחתול יש דריסה ה"ה לנץ ולנמיי' דא"כ דחתול דווקא נמיי' מנ"ל אלא לאו ש"מ מאן דפסיל בהא פסיל בהא וכיון דקי"ל כרבנן בכולהו מילתא נמי כוותייהו עבדינן. מעלה ב'. מן הזאב ולמעלה בבהמה דקה כגון אימרא רברבא תישים ורחלים כבשים דאר"י א"ר [נ"ב ע"ב] בבהמה מן הזאב ולמעלה אבל חתול לא וכ"ש חולדה כדקתני במתניתין דרוסת זאב זאב אין חתול לא, ורב נמי הא אמרה לקמן הא מעלה דבעי מניה רב כהנא מרב [נ"ג ע"א] יש דריסה לחתול או לא וא"ל אף לחתול אין דריסה באימרא רברבי, ושועל אתמר דל"ל ואתמר דאית ליה הוה ספיקא דאורייתא ולחומרא. אבל לכלב אין דריסה. מעלה ג'. מן הארי ולמעלה בבהמה גסה דקי"ל כר' בנימין בר יפת אר"א דאמר לא בא ר"י אלא לפרש דברי חכמים ולא אמרו זאב אלא בדקה אבל בגסה אין דריסה אלא מן הארי ולמעלה ובדקה מן הגסה לא אשכחן פלוגתא כגון עגלים קטנים. ומסת' לן כי היכי דפליגי בדקה ה"נ פליגי בגסה ודקה מן הגסה (כדקה) [כגסה] מן הדקה במעלה שנייה ובכלל דקה דמתניתין היא ודריסת זאב בדקה וכל דכוותיה קאמר. ואמר רבה בר"ה א"ר ארי שנכנס לבין השוורים ונמצא צפורן בגבו של א' מהם אין חוששין שמא ארי דרסו מ"ט רוב אריותא דורסין ומיעוט אין דורסין וכל הדורס אין צפרניו נשמטין וזה הואיל וצפרניו נשמטין אימר בכותל נתחכך וכשרה ואית למימר לאידך גיסא רוב מתחככין ומיעוט אין מתחככין וכל המתחכך אין (צפרניו נשמטין וזה הואיל וצפרניו נשמטין) [ציפורן יושבת לו בגבו וזה הואיל וציפורן יושבת לו בגבו] אימר ארי דרסו אית למימר הכי ואית למימר הכי ורב לטעמיה דאין חוששין לספק דרוסה ולא קי"ל כוותיה דהא אמי' פי' [נ"ג ע"ב] חוששין. וכ"פ רב אלפסי ז"ל. מעלה ד'. בעוף מן הנץ ולמעלה בעוף הדק אפי' ברברבי וה"ה לחולדה שקטנה ממנה וכ"ש לחתול ודריסת הנץ בעוף הדק דמתניתן לא ממעט אלא עופות דכוותיה דבעי מיניה רב כהנא מרב יש דריסה לחתול או לא וא"ל אין לחולדה יש דריסה וכ"ש לחתול בעופות בין גסין בין דקין ואפילו מרברבי מינייהו. מעלה ה'. עוף הגס בעוף גס עוף הגס קורא אסטו"ר ועוף הגס קורא אווזין ותרנגולין ואפילו רברבי מינייהו. וקי"ל כלישנא בתרא כדאמרינן במעלה הששית. מעלה ו'. בשאר עופות טמאין חוץ מן הנץ והגס דבעי רב אשי [נ"ג ע"א] שאר עופות טמאין אית להו דריסה או לא, ואוקימנא דריסת הנץ ברברבי ואינך בדכוותייהו וכן הלכתא. וא"ר יוסף אין דריסה אלא לאלו שדורסין ביד אבל ברגל לא, ואין דריסה אלא בצפורן לאפוקי שן דלא עד דמנקיב לחלל, ואין דריסה אלא מדעת לאפוקי שלא מדעת דלא, ואין דריסה אלא מחיים לאפוקי לאחר מיתה דלא, השתא שלא מדעת אמרת לא לאחר מיתה מיבעיא ל"צ דדריס ופסקיה לרגליה מ"ד בהדי דדריס שדי זיהורא קמ"ל בהדי דשליף שדי זיהורא. אתמר רב אמר אין חוששין לספק דרוסה ושמואל אמר חוששין דכ"ע ספק על ספק לא על אימר לא על ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא וכה"ג אין חוששין כדאמרינן [נ"ג ע"ב] ההוא בר אווזא דהוה בי רב אשי על לבי קניא נפיק ואתא כי ממסמס קועי דמא ואר"א לא אמרו התם ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא ה"נ אימר קניא. על שונרא אותיב בינייהו שוי שלמא. קטע רישא דחד מינייהו נח רוגזיה ואחרינא שריין. איהו קא מעואי ואינהו קא מקרקרין בעותי הוא דקא מבעתי אהדדי. כ"פ דאיהו קא שתיק ואינהו קא מקרקרין מ"ס מעשה עביד בהו ומ"ס מחמת בעותי הוא דקא עבדין. אמר רבא חוששין לספק דרוסה, ואע"ג דטעמא היא משום דקהדר ביה רב לגבי שמואל ואנן לא אשכחן דהדר ביה [נ"ג ע"ב] דההיא סרקפא דספק דריסת דאתו לקמיה דרב מש"ה לא שרינהו דאתריה דשמואל הוה אפ"ה הלכתא חוששין כשמואל. אמר רבה [מ"ג ע"ב] וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים למאי נ"מ לספק דריסה ש"מ חוששין. אמרי בני ר"ח דריסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד בני מעים. ובהאי מילתא איכא פלוגתא ביני רבוותא. איכא מאן דאמר דריסה שאמרו צריכה בדיקה כגון ספק דריסה דחיישינן וא"נ ארי שדרס ואין מקום הדריסה ניכר והאי ספק דריסה דקאמר רבא כגון הני דחיישינן הוא דקאמר אבל דלא חיישינן כגון עניינין דל"פ כגון ספק על ס' לא על דאמרינן אימר לא על ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא לא בעי בדיקה ואתה מוצא בו ג' עניינין. הראשון, דריסה ששנינו במשנתינו שניכר ונראה הארס ששרפו במשהו וטריפה. השני, ספק דריסה דפליגו רב ושמואל א"נ דריסת ארי שאינו ניכר מבחוץ צריך בדיקה כדאמרינן דריסה שאמרו צריכה בדיקה כנגד כל החלל כולו אפי' סימנין אבל עביי הצואר או הירכים א"צ בדיקה ומורי בה רב מכפא דמוחא עד אטמא. הג', ס' ה' דברים שאמרו שאין חוששין וא"צ בדיקה. ואית מ"ד דהא דאמרינן דריסה צריכה בדיקה [באחד] מה' עניינים הוא דקאמר אבל בענין שחלקו רב ושמואל אין לה בדיקה. ואמרינן מדשמואל לא בדק בההיא סרקפא דספק דריסות וחנקייהו ש"מ דלא מתכשרו בבדיקה דאי איתא לשחטינהו וליבדקינהו כרבא דבדק ואשכח תרין קורטי דמא. אלא לאו ש"מ דלא בדקינן אלא כגון הני דלא חיישינן אבל בכל הני דחיישינן אין להן בדיקה דומיא דרסוק איברים דאין להם בדיקה אלא היכא דשהתה מע"ל דליכא חששא ובעיא בדיקה לחומרא ה"נ היכא דליכא חששא בדקינן והא דאמרינן למנ"מ לספק דריסה כגון א' מה' עניינים הוא דאמר. ועוד מדאמר עולא [מ"ג ע"ב] ישב לו קוץ בוושט אין חוששין שמא הבריא ואמרינן מ"ש מספק [דרוסה] ומ"ש משני חתיכות ש"מ מדקא מדמי להו להדדי אלמא ספק דרוסה דחיישינן כספק (חתוכת) [חתיכות] דמיא מה התם ל"ל התירא בבדיקה ה"נ ל"ל התירא אחרינא. ותשובת הראשונים האי דלא בדקינהו שמואל משום דעופות נפישי ונפיש טרחייהו וא"נ איידי דקטיני לא מנכרו אדמימות עלייהו. והא דב' חתיכות לאו ראיה היא דהתם ליכא למיבדק אבל היכא דאיכא למיבדק בדקינן. וזה דעת רש"י בפי' "מ"ש מספק דרוסה". ומסת' דכל היכא דתנינן חוששין לא תליא בבדיקה מדקאמר שמוטת גף בעוף טריפה. חיישינן שמא תנקוב הריאה ומדשמואל פליג ואמר תבדק ש"מ חיישינן דאמר דליכא בדיקה והלכך ליכא בדיקה אלא בה' עניינים ולשמואל דאמר חוששין ל"ל בדיקה. ורבינו אלפסי פסק חוששין. ואיכא מאן דפסק כרב דאין חוששין דהא עולא קאי כוותיה גבי ישב לו קוץ בוושט דאמר אין חוששין שמא הבריא. ואמר בעל הלכות אי לא מתרמי חכם דידע למיבדק [מ]שהה להו תריסר ירחי שתא דקי"ל [נ"ז ע"ב] סימן לטריפה י"ב חדש וכל היכא דבעי בדיקה כגון דריסה נפילה והדומה להן אי שחיט להו אסורי ורבנן קמאי הוא דהוה חכימו למיבדק אבל השתא ליכא למיקם אבדיקה שפיר ואמר רבנן [נ"ח ע"א] לזכר יב"ח ולנקבה שאינה יולדות. ולד טריפה שעברה ולבסוף נטרפה קי"ל כר' יהושע דאמר עובר לאו ירך אמו הוא ומותר. ושוין בביצת טריפה דאסורה כיון דאגידא בגופה כגופה דמיא וכן אמר אמימר הני ביעי דספק טריפה (דשלחה) [דשיחלא] קמא משהינן להו אי הדרי טענן שריין ואי לא אסירן. וחלב טריפה נמי אסור דתנן [קט"ז ע"ב] כשרה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה, ואע"ג דההיא משנה ראשונה היא כדפרישית בבב"ח גמרינן מינה דחלב היוצא מן הטריפה שאינו בתוך הקיבה אסור. [נ"ג ע"ב] אר"י א"ר בדרוסה עד שיאדים בשר שכנגד בני מעיים נתמסמס הבשר רואין אותו כאילו אינו כלומר נתאכלו בשר הירך שלא כנגד החלל רואין כאלו ניטל מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה טריפה. ה"ד נתמסמס אר"ה (אר"י) [בריה] דר"י כל שהרופא גורדו. ורבינו אפרים כתב (אות) [אית] מ"ד לענין דריסה קאמר דאי אשכחן בשר כנגד בני מעיים דנתמסמס אע"ג דלא האדים כמי שאינו דמי. וליתא דהו"ל למימר בידוע שהוא דרוסה, אלא לענין בשר החופה את רוב הכרס קאמר דקי"ל בין ברוב קרוע בין ברוב ניטל ועלה קאמר נתמסמס כאלו ניטל. אר"נ נקובה בקוץ עד שתנקב לחלל אעפ"י שאין אנו רואין נקב בבני מעים טריפה דחיישינן שמא נקבו. ומסת' דווקא קוץ דלא (מנתר) [מנכר] אבל נקב בעלמא לא. בדרוסה עד שיאדים בשר כנגד בני מעים. בסימנים עד שיאדימו [נ"ג ע"ב] סימנין עצמן בין וושט בין קנה דריסתן במשהו [נ"ד ע"א] מ"ט זיהורי מקלי קלי.
הכאה. דתנן [נ"ו ע"א] הכתה חולדה על ראשה מקום שעושה אותה טריפה. ויש לחוש שמא ניקב קרום של מוח ואינו ניכר. וחולדה דנקיט כ"ש חתול נץ ונמייה. ודווקא היכא דליכא למיחש לדריסה שנגע בראשה ולא בחללה א"נ (ביד) [ברגל] שאין דריסה אלא (ברגל) [ביד] רב ושמואל דאמרי תרווייהו תבדק מכניס ידו לתוך המוח אי מבצבץ ועולה טריפה ואי לאו כשרה י"מ מניח אצבעו בצד הנקב ונועץ אצבעו שם אם ניקב קרום של מוח המוח עולה ומבצבץ מן הנקב. ואם אין המוח מבצבץ בידוע שלא ניקב קרום של מוח וי"מ מכניס ידו לתוך פיה ובודק אם מבצבץ ועולה טרפה ואם לאו כשרה והא דאמר לוי כל טרפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף יתר עליהן עוף נשבר העצם אעפ"י שלא ניקב קרום של מוח אוקמוה בעוף של מים הואיל וקרומו רך ומדנקיט עוף ומשני לשנויה ש"מ שאם הכתה בהמה א' על ראשה לא תליא לאיסורא ואפי' בדיקה ל"צ דעור קרום הבהמה קשה הוא והלכתא בודקה לחולדה ביד רב שיזבי בדק בשמשא ר"א בר יעקב בדק בגילא דחיטתא.
וושט. דתנן [ל"ב ע"א] אלו טרפות בבהמה נקובת הוושט ותנן נמי [נ"ו ע"א] גבי עוף נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת ותנן [נ"ו ע"א] כל טריפות שמנו חכמים בבהמה כנגדן בעוף ואמר רבה [מ"ג ע"א] קרום שעלה מחמת מכה בוושט אינו קרום. והא דקאמר לקמן [מ"ח ע"א] נקב פסול מפני שהוא שותת נסתם (פסול) [כשר] מפני שהוא מוליד. וזהו פסול שחוזר להכשירו ואמר עלה זהו למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה ה"ה לקרום שעלה מחמת מכה בוושט דאינו קרום ומסת' דהיינו דווקא בריאה ובוושט דאינו קרום אבל בעלמא סתימה היא. ואמר רבא [נ"ו ע"ב] ואיתימא ר' יצחק ואיתימא ר' יהושע בן לוי גגו של זפק נדון כוושט במשהו הכי אמר אביי כל שנמתח עמו ותורבץ הוושט דינו כוושט במשהו [מ"ג ע"ב] אבל לשחיטה לא דקי"ל כרב מתנא דאמר [מ"ד ע"א] לא תציתו להנהו כללי דכייל יהודא אחי משמיה דשמואל הכי אמר רב וושט נתנו בו חכמים שיעור מכלל דתורבץ הוושט לאו מקום שחיטה הוא כדפי' בשער ראשון. אמר עולא ישב לו קוץ בוושט אין חוששין שמא הבריא ולית הלכתא כוותיה מידי דהוה אספק דרוסה דאפסיקא הלכתא דחוששין וה"נ חוששין ודוקא ישב אבל נמצא לא דכולהו עיזי ברייתא הכי אית להו קוצי אכלן הבריא י"מ ניקב מלשון וברא אתהן בחרבותם וי"מ ניקב והבריא ורבינו אלפסי נקב (וברא) [לברא] ונקב. ואמר רבה וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא מבפנים [מ"ג ע"א] למנ"מ לספק דרוסה דאמר וושט נקובתו במשהו דריסתו במשהו ובוושט אינו ניכר האדמומית אלא מבפנים שהוא לבן אבל מבחוץ אדום ואין טפה אדמומית ניכרת בו ואם עוף הוא בודק הקנה תחלה ושוחטו כדאמרינן בפ' השוחט [כ"ח ע"ב] ואח"כ בודק את הושט ואם בהמה שוחטה ובודקה מבפנים אם יש בה קורט דם פסולה ואם לאו כשרה ולא חיישינן דלמא במקום דם שחטה דמנכרא מילתא אבל בחשש נקב חוששין וה"ה דהו"ל למימר לספק נקב כההיא דהשוחט.
זפק. דתנן [נ"ו ע"ב] אלו כשרות בעוף ניקבה הגרגרת או שנסדקה. הכתה חולדה על ראשה מקום שאין עושה אותה טרפה ניקב הזפק ר' אומר אפי' ניטל וקי"ל כר' אבל בת' הגאונים מדקאמר גגו של זפק נידון כוושט ש"מ דלית הלכתא כר' דאמר אפי' ניטל דהא איכא מקום דאפי' נקב בלבד טרפה. ואע"ג דהא מלתא לאו ראיה היא לגמרי. מיהו תמוה לן היכי קאמר הלכה כר' הא רבים פליגו עליה במתניתן ואע"ג דאיכא למימר כיון (דלפי' לא חזיא בהו) [אולי צ"ל "דלאו בפירוש תניא"] רבנן איכא למימר דסתם מתניתן יחידאה היא ולהני דקבעי כרבנן מספקא לן אי קריעה הוה כנטל או לא ומדחזינן בנקרע ואיבעיא לן [נ"ב ע"ב] ברוב קרוע או ברוב ניטל הא ברוב קרוע לא. איכא למימר דשרי.
חוט. דתנן [מ"ב ע"א] נשברה השדרה ונפסק החוט שלה טרפה ותניא [מ"ה ע"ב] חוט השדרה שנפסק ברובא דברי רבי ר' יעקב אומר אפילו ניקב ואר"ה אין הלכה כר"י וכמה רובו רב אמר רוב עורו ואמרי לה רוב מוחו והלכתא רוב עורו ואעפ"י שמוחו נפסק אם רוב עורו קיים מוח זה לא מעלה ולא מוריד נתמרך או נתמסמס שנשפך כקיתון או שמעמידו וא"י לעמוד פסול נתמזמז כשר והיכא שא"י לעמוד מפני כובדו כולהו קיימו בתיקו. עד היכן חוט השדרה אר"י עד בין הפרשות כנגד הירכים מתחיל והולך ומתפצל לכמה פיצולין עד סופו ואסיקנא עד אחת טרפה כ"מ שנפסק בשדרה עד בין הפרשה הראשונה טרפה נפסקה בין השלישית כשרה בין השניה א"י [וכו'] א"ד עד ולא עד בכלל ובין ראשונה בכלל א"י בעי ר"פ פי פרשה מהו וכיון דמספקא לן עבדינן לחומרא וכ"מ שנפסק עד בין פרשה שניה ופי פרשה ופרשה עצמה טרפה ובין שלישית כשרה בעופא ר' ינאי אומר עד האגפים ור"ל אומר למטה מן האגפים.
חיצון. דתנן [מ"ב ע"א] כרס הפנימי שנקבה או שנקרע רוב החיצונה רי"א בגדולה טפח ובקטנה רובא ומסת' מדסיפא לפרש רישא נמי לפרש וא"ר בנימין בן יפת אר"א [נ' ע"ב] לא גדולה גדולה ממש ולא קטנה קטנה ממש אלא כל שנקרע בה טפח ולא הוה רובא זהו ששנינו בה בגדולה טפח רובא ולא הוה טפח זהו קטנה ברובא והלכה כר"י ואמר מר גניבא א"ר אסי נקדרה כסלע טרפה שאם תמתח תעמוד על טפח וא"ר חייא ב"א לדידי מפרשי לי מיניה דגניבא אסכרא דנהרדעי כסלע כשרה כיותר מכסלע טרפה וכמה כגון דעיילו תלת קשייתא בצפא בדוחקא בלא צפא ברווחא.
חלוף. תולדה דניקב הוושט דאמר רבא [מ"ג ע"א] ב' עורות יש לו לוושט החיצון אדום והפנימי לבן ניקב בזה ולא בזה כשרה למנ"מ דאי חליף טרפה ושניהם נטולין ממקום שראויין להיות ואין לך נקובה גדולה מזו. ומסת' דווקא חליף אבל שניהם אדומים שניהם לבנים א' מהם נקב וחבירו מגין עליו והו"ל כניקב זה בלא זה וכשר ואית מ"ד בין שניהם אדומים בין שניהם לבנים טרפה והיכא שנקבו שניהם זה שלא כנגד זה קי"ל כרב אשי דהוא בתרא כיון דאכלה ביה ופעיא ביה זימנא דמתרמי אהדדי וטרפה וחליפא בקורקבן כדאיתא בק' וחליף נמי בריאה כדאיתא בא"ב דיליה.
חלטית. שמעתתא מדאמר שמואל [נ"ח ע"ב] הלעיטה חלטית טריפה מ"ט מנקבו ליה למעייהו ותולדה דנקבו דקין היא ודקא קשיא לך אחוזת הדם והמעושנת והמצוננת ושאכלה הרדופנא ושאכלה צואת התרנגולים וששתתה מים הרעים הלעיטה חלתית פלפלא אכלה סם המות כשרה הכישה נחש או שנשכה כלב שוטה מותר משום טרפה ואסור משום סכנת נפשות חלתית אחלתית ל"ק הא בעלין הא בקרטין סם אסם לא קשיא מתניתן דמותר משום טריפה ואסור משום סכנה בסם אדם ברייתא בסם דידה.
חסר. דתנן [מ"ג ע"ב] כמה חסרון בשדרה בש"א (כלה) [וכו'] בגלגולת בש"א כמלא מקדח ובה"א כדי שינטל מן החי וימות. וגרסינן בבכורות [ל"ז ע"ב] יתיב ר"ח וקמיבעיא ליה כדי שינטל מן החי בכמה הכי א"ש כסלע ואוקימנא התם כר"נ ב"י דאמר סלע (נחונית) [נירונית] הויא כמקדח גדול והיינו שיעורא דב"ש דאמרו כמלא מקדח וסלע סתם זוטר (מיקדח) [ממקדח] סתם וכדי שינטל מן החי לב"ה כסלע סתם. וב"ש לחומרא וב"ה לקולא ואר"י א"ש [מ"ב ע"ב] וכן לענין טרפה ופירש"י דאשדרה ואגולגולת קאי והא דאר"נ [נ"ד ע"ב] כסלע כיותר מכסלע אב"ה קאי דאמרו כדי שינטל מן החי דהיינו כסלע ואם חסרה הגולגלת כסלע טרפה אעפ"י שלא ניקב קרום של מוח ומתניתן דאלו כשרות דקתני נפחתה הגולגלת כשרה בפחות מכסלע אבל כסלע טרפה וסופו לנקוב ועליו סמכתי וקבעתי לה אות ומסתב' דהאי וכן לטריפה לא קאי אגולגלת וכל היכא דלא ניקב קרום של מוח כשרה כסתמא דמתניתן דקתני נפחתה הגולגלת כשרה ומדבעי גבי גרגרת [נ"ד ע"א] עד כמה תחסר ולא נקט גבי גולגלת ש"מ דלית ביה גבול אחרינא אלא קרום ועוד דהו"ל למפרך בר"פ [מ"ב ע"ב] והא איכא חסרון שדרה וגולגלת ואי משום דסופו לנקוב קרום של מוח לא אחשבה [א"כ] חסרון שדרה לא [ליחשיב] דסופו לנקוב החוט ור"נ דאמר כסלע כיותר מכסלע [נ"ה ע"ב] אאם נשתייר בו כסלע קאי וא"נ אאוהלות קאי וחסרון גלגולת בטרפות ליתא דהא דאמרינן כדי שינטל מן החי וימות גבי אדם היא אבל בהמה חיה כל שלא ניקב קרום של מוח.
חמר. דתנן [נ"ו ע"א] נפלה לאור ונחמרו בני מעיה אם ירוקין פסולין ואם אדומין כשרה אר"י משום ר' יוסי בר' יהושע [נ"ו ע"ב] שיעור ירוקתן כשיעור נקיבתן מה נקיבתן במשהו (אבל) [אף] ירוקתן במשהו וסופו לנקוב וה"ה לבהמה שאם נפלה לאור והריקה טריפה. והא דנקיט עוף משום דעורו רך וכיון דנפלה לאור יש לחוש וצריך בדיקה אבל בבהמה ל"צ. אבל אם נמצא שהוריקו בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעיה בעי מיניה ר"י בריה דריב"ל מריב"ל הוריקה כבד כנגד בני מעים מהו א"ל טרפה ולא יהא אלא ניטלה אמר רבא כיון שהוריקה כבד כנגד בני מעים בידוע שנפלה לאור ונחמרו בני מעים ודווקא ראש הכבד התלוי כנגד בני מעיים אבל הוריקה הראש האחר שלא כנגד בני מעיים ה"ה כאילו ניטלה ונשתייר ממנה כזית דכשרה אבל לב וקורקבן לעולם טריפה ההיא תרנגולתא דהוה בי ר' יצחק בר יוסף אתיי קמי דר' אבהו ירוקין הוה ואכשרי והא אנן תנן ירוקין פסולה א"ל אדומין שהוריקין וירוקין שהאדימו וה"ק קורקבן לב וכבד שהן אדומין והוריקו פסולין שנשתנו. בני מעים שהן ירוקין והאדימו פסולין. אדומין שלא נשתנו וכן ירוקין שלא נשתנו כשרה והלכך אדומין פסולה ירוקין כשרה ההיא תרנגולתא דהוה בי ר' יצחק בר' יוסף אתא לקמיה דר' אבהו אדומין הוה וטרפה והא אנן תנן אדומין כשרה לא אמרן אלא בלב וקורקבן וכבד שהם אדומים אם לא נשתנו כשרה אבל אם נשתנו שהוריקו פסולה כדקתני במתניתן ירוקין פסולה אבל ירוקין כגון בני מעים אם הם אדומים טריפה והיינו דאמר לעיל אדומין שהוריקו וירוקין שהאדימו. ובנוסחא אחרינא תמצא לא אמרו אלא בלב וכבד וקורקבן בעובדא קמא ואדומין שהוריקו וירוקין שהאדימו בבתרא אמר ר' שמואל בר חייא א"ר מנא אדומין שהוריקו ושלקן וחזרו והאדימו כשרה מ"ט קוטרא סליק בהו אר"נ אף אנו נאמר ירוקין שלא האדימו ושלקן וחזרו והאדימו טריפה מ"ט איגלו בהתייהו נסחא דר' אלפס ירוקין שהאדימו ושלקן וחזרו והוריקו כשרה קוטרא עייל בהו ואר"נ אף אנו נאמר אדומין שלא הוריקו ושלקן והוריקו טריפה מ"ט איגלו בהתייהו ואר"א הלכך לא ליכול איניש אלא בשלקא ולא היא אחזוקי איסורא לא מחזקינן. ונוסחא דרבינו דווקא. ואדומין שהוריקו ושלקן והאדימו וירוקין שהאדימו כהדדי נינהו וכשרה. וכן ירוקין שלא האדימו ושלקן והאדימו טרפה.
טחול. דתנן [נ"ד ע"א] נטל הטחול כשרה וא"ר עוירא [נ"ה ע"א] ל"ש אלא ניטל אבל ניקב טרפה ולית הלכתא כוותיה ואפילו [נ"ה ע"ב] ניקב כשרה ולא אמרן אלא בקולשא א"נ בסומכיה ואשתייר ביה כעובי דינר זהב דלא איתבזע אבל אינקב כלה טרפה איכא למ"ד חותך כשרה כלשנא בתרא דאמר חותך לחוד וניקב לחוד דומיא דכליות ומסתבר דמקיפין בטחול כי היכי דמקיפין בבני מעים דבני מעים מיקרו כלב וכבד. טרפחת. דתניא [נ"ה ע"ב] היא האם. היא טרפחת היא שלחופית כדאיתא באל"ף.
יצא. דתנן [נ"ו ע"ב] יצאו בני מעיה ולא ניקבו כשרה א"ש בר"י ל"ש אלא שלא היפך בהן אבל היפך בהן טרפה דכתיב הוא עשך ויכוננך מלמד שעשה הקב"ה כונניות באדם וכיון שנהפך אחד מהם אי אפשר לחיות ההוא ארמאה דחזא גברא דנפל מאיגרא לארעא פקע כריסיה ונפקו בני מעיה אתיא לבריה שחטיה קמיה באחיזת עינים איתנגד ואיתנח ועיילינהו למעייהו וחייטי לכריסיה ואתסי וה"ה לבהמה וההיא דלא חשבה בי"ח טרפות דכיון דנהפכו הו"ל כחליף דחליף דההיא כחליף דוושט דהוה תולדה דניקב.
כבד. דתנן [מ"ו ע"א] ניטלה הכבד (דתנן) ולא נשתייר ממנו כלום טרפה ואוקימנא [מ"ב ע"א] כר"ש ב"ר ולית הלכתא כוותיה דאר"י בר יוסף אר"י [מ"ג ע"א] הלכה כדברי האומר בכזית ואמר ר"פ [מ"ו ע"א] והא בעינן כזית במקום מרה ובעי' כזית במקום שהיא חי והיא מקום שהיא תלוייה בו אבל במקום אחר טרפה ומתלקט ורצועה ומרודד קיימו בתיקו ולחומרא והתליע הכבד [מ"ח ע"א] זה היה מעשה ועלו עליה בני אסי' ג' רגלים וברגל שלישי התירוהו ובעל הלכות כתב יבשה הכבד טרפה ולא בריר לן מנ"ל ואם נדלדלה הכבד ומעורה בטרפשא כשרה [מ"ו ע"א] דהא איכא כזית במקום מרה וכזית במקום חיותא אמר אמימר משום ר"נ [מ"ה ע"ב] תלתא קני הוו חד פריש לריאה [אוצ"ל "וחד פריש לליבא"] וחד פריש לכבדא דכבדא ככבדא ועד שינטל (כלי) [כולו] אבל בנקב לא מיטרפא וכן הלכתא ואית דפסק לחומרא כדאיתא בלב ומחטא דאשתכח [מ"ח ע"ב] בחתיכה דכבדא או קופא לבר נקובה נקיב וטרפה. דהא לא אפשר למבדקי' וכיון דלא אפשר למיבדקיה טריפה דאינקבו הוושט או הדקין ונכנס לכבד (ואי) [אי] קופא לגו דרך סמפונא נקט ואתא וה"מ באלימתא אבל בקלישתא כאותן מחטין שלנו ל"ש קופא לבר ל"ש קופא לגו נקיבו נקיב ואיכא למימר מחטא דאשתכח נמי בבישרא באלימתא אי קופא לבר כשרה דמאבראי קאתי. ואי קופא לגו טרפה אבל בקלישתא ל"ש לבר ל"ש לגו טרפה ואע"ג דקי"ל בהמה בחזקת היתר עומדת אפי' היכא דאיכא ריעותא ה"מ דלא אתחזיק איסורא אבל הכא המחט לפנינו ומחטא דאשתכח בקורקבן כשרה ודווקא דאיתא קמן אבל ליתא קמן טרפה דאמרינן נקבו שניהם זה כנגד זה בסמפונא דכבדא כשרה ש"מ ניקב הכבד כשרה.
כליות. דתנן [נ"ד ע"א] נטלו הכליות ניטל לחי התחתון כשרה ואמר רכיש בר פפא משמיה דרב [נ"ה ע"א] לקתה בכוליא א' טריפה וכ"ש בשתיהן אמרו במערבא והוא דמטי לקותא למקום חריץ לחוורא דתותי מתני והיא הלובן שבתוך הכוליא והלכה כרכיש בר פפא ומסתברא דלובן בכוליא לקותא היא וכל שינוי מראה פוסל בו ולא גמרינן כוליא מריאה שאין מראיהן שוין שהריאה מושכת ללובן ולובן פסול בכוליא וכשר בריאה והא דלא חשיב ליה גבי כשרה בריאה וקחשיב ליה ירוקה אדומה ושחורה משום דלא אצטריך, דירוקה איצטריך לאשמעינן ככרתי [כשרה] למוריקא ולכשותא או לביעותא טריפה, אדומה נמי לאשמעינן ככבדא כשרה כבשרא טריפה, שחורה נמי לאשמעינן ככוחלא כשרה, אבל לובן לא אצטריך וכשירה ונקב בכוליא כשר כדאמרינן במערבא כל הפסול בריאה כשר בכוליא שהרי נקב פסול בריאה וכשר בכוליא ומדפריש רב עוירא בטחול ולא פריש בכוליא אלא לקותא ש"מ ניקב כשר ואפשר נקב בלא לקותא שהלקותא מחמת חולי ונשתנו הכוליא אבל נקב מחמת מכה היא שהכתה בכוליא או מחט שנמצאת בו והדרה ובריא. ועוד דבי רב יוסף [נ"ד ע"א] מחו בכולייתא וקטלי אתא לקמיה דרבא א"ל וכי להוסיף על הטריפות יש אין לך אלא שמנו חכמים ש"מ דנקב כשר בכוליא והא דאמרינן [מ"ג ע"א] מאי אהדרו ליה חבריה לר"י בר חנינא נשפך לארץ מרירתי וכו' דאלת"ה יפלח כליותי ולא יחמול ה"נ דמשמע נקב פסול דמ"ל נקב גדול ומ"ל נקב קטן לא אמר שהקב"ה מורה חצים בכליותיו ומפלחם אלא מחמת נגע וחולי ששלח בכליותיו מוליקין ומפלחין ולקותא פסול היא. וכ"פ רב אלפסי ז"ל פסול בריאה כשר בכוליא נקב פסול בזה ובזה לקותא אמרו במערבא כל דפסול בריאה כשר בכוליא שהרי נקב פסול בריאה וכשר בכוליא. וכ"ש כשר בריאה כשר בכוליא. מתקיף לה ר' תנחומא כללא הוא והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא וכ"ת ה"ק כשר בזה פסול בזה ופסול בזה כשר בזה והרי מים זכים דכשרין הכא והכא ומקמי שניא ק"ל אמאי לא אותיב מלקותא דפסול בזה ובזה, אלא אי איתמר הכי איתמר יש כשר בזה ובזה מים זכים פסול בזה ובזה לקותא כשר בריאה ופסול בכוליא מוגלא פסול בריאה וכשר בכוליא נקבי. מים זכים לא אמרן אלא דצלולי אבל עכורי טריפה ודצלולי נמי לא אמרן אלא דלא אסריח אבל אסריח טריפה ומסתברא דהא פלוגתא בכוליא קאי דאי עכורי א"נ אסריח היינו מוגלא ובכוליא פסול ובריאה כשר ומים זכים ממש כשר הכא והכא וכתב המחבר דאי אשתכח דם בכוליא כשרה ולא משוו ליה כמים עכורים ולא כמוגלא דדם בריתי' היא ולא לקותא. הקטינה כוליא [נ"ה ע"ב] בדקה עד כפול בגסה עד כענבה בינונית ובשאלה לרב האי כפול נמי בבינונית משערין וכפול עצמו כשר ומסת' דאנן לא בקיאין בשיעורא נקטי' לחומרא ובעי' כפול גדול ואי משתכחי תלתא כוליא א"נ ליכא אלא חדא כשרה ותניא נמי [בכורות ל"ט ע"א] את שתי הכליות לא בעלת ג' ולא בעלת אחת ומדפסלינהו לגבוה מכלל דלהדיוט שרי ול"ד ללקתה בכוליא דהתם בשתים נבראת ולקתה באחת אבל הכא אמרינן כך נבראת.
כרס. דתנן [מ"ב ע"א] כרס הפנימי שניקבה איזה כרס רבה בר"ה אמר [נ' ע"ב] מפרעתה מאי מפרעתה היכא דפרעי טבחי במערבא אמרי משמיה דר"י בר חנינא כל הכרס כולו כרס הפנימי. ואיזה כרס החיצון בשר החופה את רוב הכרס איכא מאן דפסק כרבה בר"ה ואית מ"ד כריב"ח ומסתברא כרבה בר"ה (דאי צריך תיקון) כריב"ח דהא רב אשי ס"ל כוותיה.
לב. דתנן [מ"ב ע"א] ניקב הלב לבית חללו טריפה וקי"ל [מ"ה ע"ב] בין לחלל גדול בין לחלל קטן ואע"ג דקי"ל חלב טהור סותם הא אמר ר"נ [מ"ט ע"ב] חלב העשוי ככובע אינו סותם ותרגימא דכרכשא וטרפשא דליבא (מרא) [אמר] אמימר [מ"ה ע"ב] תלתא קני הוו חד פריש לריאה [וחד פריש לליבא] וחד פריש לכבדא דריאה כריאה ובמשהו (ככבדא בכבדא) [דכבדא ככבדא] דליבא שהוא חלב שע"ג דופני הריאה [פליגי] דאיתמר קנה הלב ר"א אמר במשהו וש"א ברובא. מר בר רב חייא מתני איפכא דריאה ככבדא דכבדא כריאה ור' אלפסי [כ'] דכיון דלא אתמר הלכה בהדיא נקטינן לחומרא וכולן במשהו. ואע"ג דא"ש א"ה אמר אבא לא ידע בטריפות ולא כלום הלכה כרב באיסורי ומסתברא לן כלישנא קמא דהא אמרינן ניקב הקנה למטה מן החזה תדון כריאה וכ"כ א' מן המפורשים.
מסס. דתנן המסס וביהכ"ס שניקבו לחוץ משני צדדין טריפה פי' בעל הערוך מסס איצטומכא ולפי שמעכל את המאכל נקרא כן וי"מ הקיבה שבה המסו וניקבו הקיבה למעלה ממסו וליתא. ת"ר [נ' ע"ב] מחט שנמצאת בעובי ביהכ"ס מצד א' כשרה משני צדדין טריפה נמצא עליה קורט דם בידוע שקודם שחיטה וטריפה לא נמצא עליה קורט דם בידוע שהוא לאחר שחיטה הגליד פי המכה בידוע שהוא ג"י קודם שחיטה וכו' למנ"מ למקח ולממכר שאם היתה טריפה ברשות מוכר לוקח חוזר בו דמקח טעות היא. וגרסי' בפ"ה דבכורות [ל"ז ע"א] וכן השוחט פרה ומכרה ונודע שהיא טריפה מה שאכלו אכלו ויחזור להן הדמים. ומה שלא אכלו הן יחזירו לו את הבשר והוא יחזיר להן את הדמים מכרוהו לא"י או הטילוהו לכלבים ישלמו לו דמי טריפה ומסת' לן דווקא טריפות דכה"ג דלא ס"ד דלוקח אבל טריפות בריאה דס"ד ושכיח לא הדרי וכאלו התנו דמי. ת"ר [נ"א ע"א] מעשה ובאת לפני ר' מחט שנמצאת בעובי ביהכ"ס מצד א' והפכן ומצא עליהן ק"ד אמר ר' אם אין שם מכה ק"ד מנין ההיא גובייתא [נ"ח ע"ב] דהוי מעברא מבי כסא להובלילא סבר ר"א למיטרפה א"ל רב אויא כל הני עיזי ברייתא הכי אית להו ואע"ג דליכא בדידן בדידהו משתכחי ואי משתכחי כשרה. ההיא גובייתא דהוה מעברא מבי כסא לכריסא סבר לאכשורי. א"ל רב אויא אטו כולהו בחדא מחותי מחתינהו וטריפה.
מסמס. תולדה דנפסק החוט דאמר רבב"ח אריב"ל [מ"ה ע"ב] נתמרך פסול נתמסמס פסול איזה המרכה ואיזה מסמסה המרכה כל שנשפך כקיתון שנעשית כמים בתוך הקרום מסמס כל שמעמידו וא"י לעמוד והיכא דא"י מחמת כבדו אסיקנא בתיקו וטריפה אבל נתמזמז כשר והמרכה ומסמסה מתוך לקותא עומד לפסוק וה"ה כנפסק החוט ואע"ג דאמרינן לעיל מוח זה לא מעלה ולא מוריד. ה"מ היכא שהעור שלם אבל הכא העור עצמו כמו שנפסק.
מרה. דתנן [מ"ב ע"א] ניקבה המרה ומרה שניקבה וכבד סותמתו כשר ודווקא [מ"ג ע"א] כבד דרבותא היא אבל ד"א לא הא [מ"ט ע"א] קושיאתא דאשתכח במרה א"ר אשי כי הוינא בי רב כהנא אמרינן האי וודאי סמפונא נקט ואתאי וכשרה ואע"ג דלא מפקא מרביל הוא דרביל להו והנ"מ דדיקלא אבל דזיתא מיבזע בזע וטריפה ומסתב' דדווקא דליתא למרירתא קמן אבל איתא קמן כד (ה)היא שלימתא כשרה כדפסקינן גבי ריאה דהלכה כרבנן דמכשרו דכל היכא דאיכא למימר סמפונא נקיט ואתאי כשרה כדאיתא בא"ב דריאה ומאן דטריף התם טריף הכא ומאן דמכשיר התם מכשיר הכא והיכא דניטלה המרה מצאתי בשאלתות דבדקינן לה בכבדא אי אית בה טעם מרה כשרה ואי לא טריפה וכן סברת הרב המחבר ז"ל (וכה"ג) [ובה"ג] עובדא הוה וקרעיה לכבדא ואשתכח (לכבד) דבליע בגווה ואכשרה אבל ודאי ניטלה המרה וליתא לתלויה אמרינן מחסר חסר וטריפה איתא לתלויה ואשתקלי' לה כשרה (עי' הגירסא בבה"ג). וכי אשתכחין תרתי מרירותא טרפה דכל יתר כנטול דמי ומסת' לן מדאמר ר"פ [מ"ו ע"א] הלכך בעינן כזית במקום שהיא חיה וכזית במקום מרה. אבל אמרה עצמה לא קפיד מידי ש"מ דנטולה כשרה ועוד שאומרין איל אין לו מרה. ואל תתמה שהרי נטלה הטחול כשרה ונקבה טריפה וניטלה הכוליא כשרה ולקותא טריפה ואין לך אלא מה ששנו חכמים וכ"ת ליתני ניטלה המרה גבי אלו כשרות כדתני ניטלה הטחול ניטלו הכליות הני מיצרך צריכי ניטלו הכליות לאשמעינן טעמא דניטלו הא לקותא טריפה וטחול נמי הא ניקב טריפה וכ"ת ליתני נמי ניטלה המרה ודייקינן מינה הא ניקב טריפה ולא ליתנייהו גבי אלו טריפות. האי לאשמעינן פלוגתא דר"י והלכ' נטלה המרה כשרה. ואם נמצא בה שתים נמי כשרה דהא ניטלה נמי כשרה אלא דק"ל ר' יוסי בר' יהודה אומר ניטלה המרה טריפה [עי' הגהת שער החדש] ויש לנו לסמוך על דברי הגאונים וכיון דאיכא טעמא דמרה ה"ה כאילו לא נטלה וחכמי צרפת הכשירוהו ואית מ"ד אין לסמוך על הוראה זו דהא תרתי סניא דובי טריפה [נ"ח ע"ב] משום דכל יתר כנטול דמי והו"ל כרס הפנימי שניטלה ואנן נקיבה תנן ולא ניטלה ושני בני מעים היוצאין מן הבהמה כאחת טריפה [נ"ח ע"ב] משום דכל יתר כנטול דמי ואנן ניקבו הדקין תנן ולא ניטלו. והאי אפקותיה דהוה נפיק מבי כסא לכריבא אכשרה משום דכל הני ברייתא הכי אית להו ובעינוניתא דוורדא נמי אמרי' הכי וקבלה היתה בידם ומשום דאשכחן בטחול דניקב חמור מניטל לא אמרינן הכי בכולהו והיכא דאתמר אתמר וכל היכא דתני ניקב ניטל בכלל. וגם טחול איצטריך לפרושי דהא אמרינן גבי ריאה נקבה או שחסרה ומקשינן אילימא שחסרה מבחוץ היינו נקובה וליתני נקובה ש"מ דבכלל ניקבה חסרה אלא היכא דפריש כגון טחול ומשום דחזינן בספרא ניטלה המרה טריפה עלה סמכינן. מרך. תולדה דנפסק החוט כדאיתא במסמס.
נפל. תנן [מ"ב ע"א] נפלה מן הגג טריפה ואסור לשוחטה מיד משום ריסוק איברים אבל שהתה מעת לעת ובדקה כשרה דתנן דרסה וטרפה בכותל או שרצצתה בהמה ומפרכסת ושהתה מעל"ע ושחטה כשרה ר"א בן אנטיגנוס אומר [נ"ו ע"ב] א' זה וא' זה צריכה בדיקה ואתה מוצא בו ג' עניינים. הא' נפלה מן הגג בלא ידיעה או שהפילה בע"כ ומפרכסת ולא עמדה צריכה לשהות מעל"ע ואפילו שהתה מעל"ע אם לא בדק טריפה. אבל בדק אחר שחיטה ונמצאת שלימה כשרה והיינו דאמרינן [נ"א ע"ב] נפולה שאמרו צריכה בדיקה כנגד כל החלל כולו בחוט השדרה ובבני מעים אבל בסימנים לא דסימנים קשין הן אצל נפולה. הב' אם עמדה ואפילו עקרה רגלי' לעמוד ואעפ"י שלא עמדה א"צ מעל"ע אבל בדיקה בעי ואם לא בדק טריפה ואם בדק ונמצאת שלימה כשרה. הג' הלכה ואפי' עקרה רגליה להלוך אפילו בדיקה א"צ וכשרה ואנן האידנא ליכא מאן דבדקה ובעינן הלכה. בב"ק בפ' שור שנגח [נ"א ע"א] מוכחא דגג דמיתה גבוה עשרה דהאי תורא דנפל לאוריתא דדלאי שחטי' מרי' וטרפי' ר"נ אלמא קסבר ר"נ יש חביט בפחות מיו"ד ואסיקנא דאין חביט בפחות מיו"ד. וסבר (מברישא) [מכריסא] דתורא כמה הוה ד' אריתא דדלאי כמה הוה וי"ו והוה יו"ד וש"מ נפלה מן הגג יו"ד בעינן וכן הלכתא וכ"כ ר' שמעון קיירא אבל רבינו אלפסי פסק כר"נ דיש חביט בפחות מיו"ד ולא סמיך אשינוייא דשנינן. האי אימרתא דהוה בי רב [נ"א ע"א] דהוה שדיין כרעי' בתרייתא (אמי רב אמר) [אמר רב יימר] האי שגרונא נקטה לה מתקיף לה רב הונא דלמא חוט השדרה אפסק ואסיקנא הלכה כרב יימר שגרונא שכיח חוט השדרה לא שכיח והלכך אע"ג דאיכא למבדק לא בדקינן ולא חיישינן למיעוט וסמכינן ארובא לקולא וכן הלכתא והא דאמרינן בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים לא משום נפילה קאמר אלא משום דדמי לרצצתה בהמה ומפרכסת [נ"ו ע"א] שמתוך שבית הרחם צר נדחק ונתפרק אברי' וכן בית המטבחיים אפילו הפילוהו ממקום גבוה יו"ד אין בו משום ריסוק איברים. ומצאתי א' ב'. אבק. דאמרינן [נ"ב ע"א] אבק דרכים יש בו משום ריסוק איברים. [נ"א ע"ב] אזלא. מהדקי קטרי יש בו מרחקי קטרי אין בו. בית המטבחיים. אין בו, [נ"א ע"ב] דהאי תורא דנפל ואשתמע קול דאנגחותי' על ר' יצחק בר שמואל שקל משופרי שופרי א"ל לא חייש ליה מר משום ריסוק איברים. א"ל הכי אמר רב צפרניו נועץ בקרקע עד שמגיע לארץ. ירושלמי [סנהדרין פ"ו ה"ה] אינו דומה נופל מדעת לנופל שלא מדעת ר' יונתן בר אילא ר' אבימי ור' יאשיהו אילין דחבטין תורא בחילי' אין בו משום ריסוק איברים ביומי' דרב פנחס חבטין תורא בחילי' א"ל בחייכון שרינא שרי לי' וערק אמר ברוך שבחר בהם ובדבריהם דאמר אילין דחבטין תורא בחילי' לית ביה משום ריסוק אברים. ואית למימר דבית המטבחיים דמי לדרסה וטרפה בכותל או לרצצתה בהמה דאיכא למיחש לריסוק איברים ול"ח. גנב. א"ר משרשיא [נ"א ע"א] הני דוכרי דגנבי גנבי אין בו משום ריסוק איברים דאמתנייהו משדו להו אהדרינהו וודאי חיישינן ודוקא דאהדרינהו מחמת יראה. אבל מחמת תשובה [תשובה] מעליא עבדו. גלימא. באות ע'. דבק. גלוד. [נ"ב ע"א] דבוקה אמימר אסר רב אמי שרי בחד גפי כ"ע ל"פ דשרי כ"פ בתרי גפי וא"ד בתרי גפי כ"ע ל"פ דאסור כ"פ בחד גפי והלכה בתרי גפי אסור בחד גפי שרי. הכה (כולה) [נ"א ע"א] על ראשה והלכה כלפי זנבה על זנבה והלכה כלפי ראשה אפילו כנגד כל השדרה אין בו משום ריסוק איברים ואי שלים חוטרא אפלגי דגבה חיישינן ואי אית ביה קטרי חיישינן ואי מחיי' אפרקי חיישינן ודווקא דחזינן אבל לא חזינן לא חיישינן. זכרים [נ"א ע"א] המנגחים זה את זה אין חוששין משום ריסוק איברים ול"ד לרצצתה בהמה שלא מדעת ואע"ג דמרווי וקיימו צמרא בעלמא היא דנקט לה ואי נפל לארעא חיישינן. חול. [נ"ב ע"א] הגס חיישינן. חול הדק לא חיישינן. חיטי. [נ"ב ע"א] וכל מינייהו כגון כוסמין. ויש בו משום ריסוק איברים. חבט. [נ"א ע"ב] אר"י א"ש עוף שנחבט על פני המים כיון ששט מלא קומתו דיו ולא אמרו אלא ממטה למעלה אבל מלמעלה למטה מיא היא דאשפלי' ואי מיא קיימו לית לן בה ואי שבו היוצא וקדמי' הא קדמי' ודווקא שנפל בע"כ. יראה. בג' [ערך גנב]. כתנא. [נ"א ע"ב] דייק ונפיץ חיישינן דייק ולא נפיץ ל"ח עביד ביזרא אית בי' קוטרא חיישינן דקתא אין בו משום ריסוק איברים דקדקתא יש בו [בגמ'. דקתא חיישינן דקדקתא לא חיישינן]. לבדי. [נ"א ע"ב] אין בו משום ריסוק איברים פולט"א בלע"ז. בספרא אחרינא נברא באות נו"ן. מצא. [נ"א ע"א] דאר"ה הניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה אין חוששין ואע"ג דליכא מידי למיסרך כשרה דאמרינן אמידי אמדה נפשה דהאי גדיא דהוי' ליה לכ"ה [לרבינא] חזי שערי אפום דנא נפיל מאיגרא לארעא אתא לקמי' דר"א א"ל משום דאמדה נפשה היא והא נמי אמדה אנפשה. נברא. [נ"א ע"ב] אין בו [בגמ'. יש בו] משום ריסוק איברים הוצא לשון נברא ברשתא [אוצ"ל, נברא, לשון הוצא שעושין ממנו רשתא]. סערי וכל מינייהו. [נ"ב ע"א] כגון שבולת שועל ושיפון. עף. [נ"א ע"ב] גלימא עיף מיעף אין בו משום ריסוק איברים, פשוט יש בו. קטניות. [נ"ב ע"א] וכל מינייהו אין בו משום ריסוק איברים לבד מן הוצא סיברונ"ש וחפצי פושיל"ש וערוך פי' חפצי עפצים שכן ע' מתחלף בח' ואי רמי במנא אית ביה. קטמא. [נ"א ע"ב] נהילו יש בו לא נהילו אין בו. רביא. [נ"ב ע"א] תלתן יש בו. שרק. [נ"ב ע"א] כללא דמילתא כל מידי דמישרק אין בו משום ריסוק איברים וכל שאין בו משום ריסוק איברים א"צ בדיקה. תמהתא. [נ"א ע"ב] יש בו משום ריסוק איברים אית דמפרשי טפיט ואית דמפרשי עלין וכן פי' בעל הערוך. נשלמה אלפא ביתא דילן.
סימן. שמעתא דארבב"ח א"ש [מ"ב ע"ב] סימנין שנדלדלו ברובן טריפה ודווקא דאידלדלא אידלדולי א"נ אקפיל אקפילי אבל אפריק אפרוקי כשרה דא"ש תורבץ הוושט שניטל כולו מהלחי כשרה ואוקי ברובא וודאי פריק אפריקו.
עצם. דתנן [ע"ו ע"א] נשבר העצם אם רוב בשר קיים שחיטתו מטהרתו ואמר רב [ע"ו ע"ב] למעלה מן הארכובה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לאו זה וזה אסור. למטה מן הארכובה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לאו אבר אסור ובהמה מותרת ושמואל אמר בין למעלה בין למטה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לאו אבר אסור ובהמה מותרת והדר ביה שמואל לגבי רב והלכתא כוותיה דרב והלכך מתניתין דקתני ואם לאו אין שחיטתו מטהרתו אלמא הבהמה מותרת למטה מן הארכובה היא דאי למעלה מן הארכובה אפילו הבהמה אסורה כרב ונשברה העצם למעלה מן הארכובה ליכא למיחשביה בהדיה י"ח טריפות דכיון דאין רוב בשר קיים אין מעלה ארוכה והרי הוא כאלו נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה וצומת הגידין לא מיטרפא בלא ארכובה כדפסקינן לעיל כעולא א"ר הושיעא דאמר כנגדו בגמל ניכר ומס' לן ארכובה דנשבר העצם נמי כנגדו בגמל ניכר הוא שהוא העצם האמצעי דהא בהא תליא ולא מיטרפה בעצם האמצעי אלא אם רוב בשר קיים זה וזה מותר ואם לאו אבר אסור ובהמה מותרת דאלת"ה קשיא הלכתא אהלכתא דהא נחתכו רגליה בעצם האמצעי פסקינן דכשרה ובנשברה פסקינן כרב דאמר (לא) זה וזה אסור אלא לאו ארכובה דהאי כארכובה דהאי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. ת"ר נשבר העצם ויצא לחוץ אם עור הבשר [לפנינו "ובשר"] חופין את רובו מותר ואם לאו אסור ואמר רב הלכתא בעי' רוב עביו ובעי' רוב הקיפו כלומר שיהיה הבשר מכסה רוב עבי' העצם ולא יהיה מגולה למיעוט חללו ושיהי' רוב היקף הבשר שעל היקף השבר קיים ומסקנא עור אינו כבשר שאינו מצרף אלא משלים שאם הוא רוב בשר ומיעוט עור משלים ואם לאו טריפה ובר גוזלא דרכיך מצטרף. ההוא נשבר העצם [ע"ז ע"א] ויצא לחוץ דאשתקל קורטבא מיניה ואתא לקמיה [וכו'] א"ל מכדי נשבר העצם ויצא לחוץ תנן מה לי נפל מ"ל איתא הלכך אע"ג דאשתקל קורטבא מיניה כיון דעור ובשר חופין את רובו כשרה והיכא דבשר מכסה את העצם מעט מכאן ומעט מכאן ואם תצרף הבשר חופין את רובו וכן מתרוסס שהבשר מרודד ואינו עב כמו שהיה וכן מתמסמס אסיקנא אר"י כל שרופא גוררו. ואנן דלא קים לן בעינן בשר המתיר שיהיה שלם כמו שהיה. ואיבעיא לן ניקב הבשר בלא חסרון וכן נקלף שאינו מחובר לעצם וכן נסדק מהו ואת"ל בלא חסרון כשרה ניטל שליש התחתון הסמוך לבשר ושני שלישים העליונים קיימים מהו ומסקנא טריפה. ואיבעיא לן נקדר כמין טבעת ורוב הקיפו מכוסה מהו ופשיטנא מהא דאמר ר"י דבר זה שנו ר' [—אולי הכוונה "רופאים"] וחכמים מסרטו בעצם ומעלה ארוכה ואר"פ והיא דקנא גרמיה דידיה ור"ח פירש הנהו בעייא בעצם והמחמיר תע"ב הלכך נשבר העצם ויצא לחוץ אם עור ובשר חופין את רובו למטה מארכובה זו"ז מותר ואם לאו אבר אסור ובהמה מותרת למעלה מן הארכובה אם עור ובשר חופין אותו זו"ז מותר ואם לאו זו"ז אסור וארכובה גופה כדעולא אר"י כדפסקינן.
עקר. שמעתא דא"ר מתנא [נ"ב ע"א] נעקרה צלע מעיקרו טריפה. ומסקינן צלע בלא חוליא ומסת' לן בלא חוליא לאו דווקא אלא צלע וחצי חוליא קאמר. דאם איתא רב ושמואל פליגו בהא דהא אמר רב נעקרה צלע וחוליא עמה טריפה אבל בלא חוליא כשרה וקי"ל כרב באיסורי ולא הו"ל לאתויי האי דשמואל בשב שמעתתא דהא לית הלכתא כוותיה ועוד ליקשי ליה הא דר"י דאמר בין נעקרה בין נשתברה ברוב ב' צדדין כי היכי דאקשי לרב לעיל מניה אלא לאו ש"מ דל"פ והא דאתיא הא דשמואל לעיל אגב אחרינייתא היא דנסב' וקי"ל כוותיה.
פסק. דתנן [מ"ד ע"א] פסוקת הגרגרת ברובה עד למטה מן החזה. וכמה רובא רב אמר רוב עוביו ואמרי לה רוב חללו והלכך בעינן רוב חללו ואי לאו כשרה דהאי פסוקת הגרגרת דאתי לקמי' דרב יתיב וקבדק לה ברוב עובי' א"ל רב כהנא ורב אסי לרב למדתנו רבינו ברוב חללו שדרי' לקמי' דרבב"ח ואכשרי' וזבין ממנו בישרא ואע"ג דאורי בה אכשרה דאגמריה סמך. שמעינן מהכא דאי סמוך אינש אגמרי' אע"ג דאיכא חכם דסבר למטרפי' היכא דלא אסר ליכא למיסמך עלה והיכא דנקבה הגרגרת כנפה נקבים בלא חסרון מצטרפי לרובא כדאיתא (כאיסר) [באות איסר] נסדקה לארכה אמר רב אפילו לא נשתייר בה אלא חוליא מלמעלה וחוליא למטה כשרה אמרוה רבנן קמי' דר"י א"ל מאי חוליא דאמר רב אלא אימא הכי אפי' לא נשתייר אלא משהו מלמעלה ומשהו מלמטה כשרה בנוסחא דידן א"ד אמרוה רבנן קמי' דר"י אמר ידעין חברי' בבלאי לפרושי כהאי טעמא. ובנוסחא דרב אלפס לא גרסי' א"ד ורש"י נמי ל"ג לה וה"ג אמרו רבנן קמי' דר"י משום דר"י הא דאמרינן משהו למעלה ומשהו למטה ואמר ידעי' חברין בבלאי לפרושי כהאי טעמא והל' אפי' משהו מלמעלה ומשהו למטה [כשרה] וכ"פ רבינו אלפס ז"ל.
צומת הגידין. דתנן [ע"ו ע"א] וכן שניטל צ"ה ופסקינן לעיל דארכובה וצ"ה בעינן כעולא אמר ר' הושיעא וחשבינן ליה כחד ואלו הן צ"ה ואסיקנא אר"י א"ר היכא דפרעי' טבחא והיינו דרבה בר"ה אמר רב אסי דא' עלי' ערקומא שהיא הבובריקיי"ק והיינו בתחלת עצם האמצעי וד' מחלוקת בדבר ולא איתבריר לנו פרושא שפיר. ומיהו קי"ל כרבה בר"ה אמר רב אסי דאמר עילוי ערקומא דקאי כרב דאמר היכא דפרעי' טבחי. ואיהו מחמיר מכולהון ועילוי ערקומא מקום שמתפשטין וכ"פ רבינו אלפס ורש"י ז"ל. ועד כמה א"ל ההוא מרבנן מקום שצומתין עד מקום שמתפשטין וכמה אמר אביי עד ד' בטדי דתורא שהן ד' אצבעות קודם שיבלעו בתוך הבשר. בדקה מאי אמר אביי בלוטי הוה צ"ה בליעי לא הוה צ"ה אלימא הוו צ"ה קטיני לא הוו צ"ה אשיני הוה צ"ה דכיכי [אוצ"ל "רכיכי"] לא הוו צ"ה חוורי לא הוה צ"ה לא חוורי הוה צ"ה מר בר"א אמר כיון דזוגי אע"ג דלא חוורי. ואמרי רבוותא הלכה כמר בר"א בכולהו תלמודא לבר ממיפך שבועה וחיוורי וסימנך הפך לבן. אמר אמימר משמיה דרב זביד תלתא חוטי הוויין חד אלים ותרתי קטיני איפסיק אלימא אזלא רוב בנין ואי אפסיקא קטיני הא אזדא רוב מנין מר בר ר"א מתני לקולא והל' כוותיה. בעופא שיתסר חוטא הוי אי פסק חד מינייהו טריפה אמר מר בר ר"א הוי קאימנא קמי' דאבא ובדק ואשכח חמיסר הוה חד שאני מחברי' נפצי' ואשכח תרי וקשיא (לך) [לן] בעופא בחד אמאי טריפה הא איכא רוב בנין ורוב מנין. וק"ל וכן שנחתכו צ"ה [הול"ל] מאי (שני') [שנא] דקא שני' לישניה בניטל.
צלע. דתנן [מ"ב ע"א] נשברו רוב צלעותי' ת"ר [נ"ב ע"א] אלו הן רוב צלעות וי"ו מכאן וי"ו מכאן (וא') [או י"א] מכאן וא' מכאן ואמר רב זעירא והוא שנשברו מחציין כלפי שדרה פירש"י ולא מחציין כלפי חזה ומס' לן ולא מחציין שכנגד בני מעיים א"ר בב"ח אר"י ובצלעות שיש בהן מוח עולא בן דנאי אמר נעקרו ברוב צד א' נשברו ברוב ב' צדדין ורי"א בין נעקרו בין נשתברו ברוב ב' צדדים וסוגיין כר"י ודווקא בוכנא בלא אסיתא אבל בוכנא ואסיתא היינו דרב דאמר נעקרה צלע וחוליא עמה טריפה ואוקי צלע וחצי חוליא והוי מי"ח טריפות.
קרום. דתנן ניקב קרום של מוח רב ושמואל דאמרי תרווייהו [מ"ה ע"א] קרמא עילאה אע"ג דלא אינקב תתאה וא"ל עד דאינקיב לתתאי וכן הלכה (כר') [כל"ב] דקאי ר"נ כוותיה דאמר סימנא חיותא דמנח ביה מוחא. וא"ר בב"ח וכנגדן בביצים ניכר והלכך הי מינייהו דאינקב בלא חבריה חבריה מגין עליו. אריב"ל כל שבקדירה נדון כמוח וקרום שלו במשהו התחיל למשוך נדון כחוט השדרה וברובה מהיכן מתחיל למשוך אר"נ לדידי מפרשי לי משמי' דריב"ל כמין שני פולין מונחין ע"פ הקדרה מן הפולין ולפנים כלפנים מן הפולין ולחוץ כלחוץ.
קורקבן. בעוף דתנן [נ"ו ע"א] א"ט בעוף ניקב הקורקבן ואר"נ אר"י [מ"ג ע"א] ניקב הקורקבן וכיס שלה קיים כשרה איבעיא להו ניקב הכיס וקורקבן קיים מאי אר"ה ניקב זה בלא זה כשר והיכא שניקבו שניהם זה שלא כנגד זה כשרה דקורקבן כיון דמינח נייחי כדקאי קאי כרב אשי וחלופי בוושט כדאיתא התם.
קיבה. דתנן [מ"ב ע"א] ניקבה הקיבה אר"י בר נחמני א"ר [מ"ט ע"א] חלב שע"ג הקיבה כהנים נוהגים בו היתר כר' ישמעאל שאמר משום רבותינו וקי"ל כר"י ודווקא דאייתרא כלישנא דאמר דאתקשתא כ"ע ל"פ דאסור כ"פ דאייתרא וכיון דמותר הוא סותם וקי"ל כרב דאמר חלב טהור סותם טמא אינו סותם ודאתקשתא אסור ואינו סותם והיינו דרבא דאמר רבא שמעית מיני' דנחמני תרתי חומצן (מבר) [ובר] חומצן בר חומצן סתום חומצא לא סתום וסימנך יפה כח הבן מכח האב וחלב חיה אע"ג דשרי לא סתום דלא מיהדק. ולישנא בתרא דאיתא בפירש"י דאייתרא כ"ע ל"פ דשרי כ"פ דאתקשתא ליתא בנוסחא דידן וליתא כדמוכח במקום [פסחים נ"א ע"א] דפלוגתא דחלב בדאייתרא היא ועוד דהא דאמרינן חד סתום וחד לא סתום לא אתי שפיר ללישנא בתרא והלכך ל"ש דאייתרא ל"ש דאתקשתא אסור לדידן כדאיתא באיסור חלב.
ריאה. דתנן [מ"ב ע"א] ריאה שניקבה רב ושמואל ורב אסי אמרו [מ"ו ע"א] קרמא עילאה וא"ל קרמא תתאי. וסימנך כתונא דוורדא דמתנח ביה מוחא [והיינו] קרום התחתון (ד)סוגיין דשמעתין אינקוב עילאה ולא אינקוב תתאי [תתאה] מגין כדאמר רבא דא"ר הא ריאה דאגלידא כאהיני סומקא כשרה אינקב תתאי ולא אינקב עילאה עילאה נמי מגין כדר"י דאר"י האי ריאה דאוושא אי ידעינן היכא אוושא כו' כדאי' באוושא ולא מטרפא עד דאיכא תרווייהו והני רירין דריאה שמתפרקין כשהטבח מכניס ידו ובודק מה"ט הוא דקשרו להו דאמרינן עילאה אינקוב תתאה לא אינקוב והיכא דנקבה הריאה ולא ידעינן אי נקבה קודם שחיטה אי לא ר"י ור"א דאמרו תרוייהו מקיפין בריאה ואסיק הלכה אפילו מערוגה לערוגה מדקה לדקה מגסה לגסה מאומא לאומא ומאונא לאונא אבל לא מאונא לאומא ולא מאומא לאונא אית דמפרשי מערוגה של ימין (מערוגה) [לערוגה] של שמאל וכן משמאל לימין ורבינו אלפסי פי' מערוגה של בהמה זו לערוגה של בהמה אחרת וה"מ היכא דלא ממשמש ידא דטבחי אבל היכא דמשמש ידא דטבחי תלינן כדלקמן. ובתולדת ריאה מצאתי אלפ"א בית"א. אוושא. דאר"י [מ"ו ע"ב] האי ריאה דאוושא ולשון אוושי כ"ע [ברכות נ' ע"א] כשנופחין אותה משמעת קול כאלו (ריח) [רוח] יוצא ממנה אי ידעינן היכא אוושא מותבינן עלה גילא או גדפא אי מבצבצא טריפה אי לא כשרה אי לא ידעינן היכא אוושא בדקינן לה בפושרין אבל בחמימי לא משום דכווצי בקרירי לא משום (דמטרפי) [דמטרשי] אבל בדקינן לה בפושרין אי מבצבצא טריפה אי לא כשרה וכתב בעל הלכות דקייטי מייתי (משובלא) [משיכלי] דמיא קרירי בסתווא מיא פושרין ונפחין לה. אטום. א"ר הונא [מ"ז ע"ב] אטום בריאה מייתי סכינא וקרעה לה ומותבינן עלה גילא או רוקא אי מבצבצה כשרה ואי לא טריפה וש"מ דצריך להוציא הריאה לחוץ ולנפחה אחר בדיקה דאל"כ מנא ידעינן והכי איתמר משמיה דגאונים אבל אנן לא ס"ל הכי דאין מוציאין את הריאה לחוץ אלא היכא דאתיליד בה ריעותא. אונא. אמר רבא [מ"ו ע"ב] הנהו תרתי אונא דסריכי אהדדי לית להו בדיקותא וקרום שעלה מחמת נקב הוא שבה ואע"ג דלא מפקא זיקא טריפה ולא אמרן אלא שלא כסדרן אונא קמייתא לאונא דסמיכה לאומא אי לעילא או לתתא דדילמא כי רהטי ואזלא א"נ דכי פייעא מתפרקא ההיא סירכא ומפתח ניקבה וטרפה אבל כסדרן חדא לחדא היינו רבותייהו. ומסתב' לן אע"ג דמפקא זיקא כי מתפרקי ונפחא לה כשרה דסתימה מעליא היא כחלב טהור שסותם. אבל בחבור הרב [סרכא] האוחז בדופן מהפרשות האונות ולמעלה בודקין אותה ופורשין אותה הסירכא מאונא ונפחין לה אי יצא ממנה רוח טרפה. וחזינא (דכ"מ) [דלכמה] רבות' כשרה ובין בכולן בין במקצתן מפוצלות ושאינו מפוצלות כשרה בזמן שחתוכן ניכר. וכ"פ רב האי גאון בין שנחברין בעיקר ונפרדין בסוף ובין שנחברין באמצע ונפרדין מכאן ומכאן או נחברין מכאן ומכאן ובלבד שיהיו עומדין כשרה. ובזמן שאין חתוכן ניכר ה"ה כאופתא וטריפה. אבל ר"ח כתב כך קבלה בידינו רב מפי רב אפי' סריכו תרתי אונא באמצע ועיקרן מפרקי אהדדי טריפה וכ"ש אם הן דבוקות זה על זה או הראשונה עם השלישית דוודאי טריפה ורבותינו הגאונים כתבו כיון דחדא סריכו על חברתה הוא מרביצה ולא איכפת לן ההוא סירכא דהיינו רבותייהו ומנהגא דילן בין מפוצלות בין אין מפוצלות אבל זע"ז טרפה ורבינו אלפסי ז"ל הכריע (שהוא לא) [שאם] היה כמ"ש ר"ח לא הוה שתיק מיניה גמרא ואין לנו כח להחמיר והמחמיר עליו להביא ראיה. ובחבור הרב תרתי אונא ודבוקין להדדי אי דבקו באמצעייהו ומפרשין מהאי גיסא ומהאי גיסא וודאי תרתי נינהו וכשרה ואי דבוקין מראשייהו ומפרשין מסופייהו א"נ איפכא כשרה הנ"מ דלא מפקא זיקא אבל סרוכין מעיקרייהו ועד סופייהו מייתי סכינא חריפא ומפרקינן להון ונפחינן להו אי מפקא זיקא מבינייהו חדא היא וטרפה ואי לא כשרה. ומסתברא לן אפילו סריכא מעיקרא לסופא אי מראה הפרש ניכר בו כשרה דהא אמרינן האי ריאה דדמיא לאופתא טרפה א"ד דשיעי כאופתא דלית בה חיתוכה דאונא הא איכא חיתוכה דאונא ומראה הפרש ניכר בו כשרה דלא שיעתא כאופתא ומקום רבותא היא וכשרה. והיכא דקיימין זה ע"ג זה מגב האונא לאונא איכא מרבוותא דאמרין כסדרן היא וכשרה וא"ד לאו רבותא ושלא כסדרן היא וטרפה. והכנ"מ [—והכי נמי מסתברא] וכ"פ ר"ח. ואומא לאונא נמי איכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מנייהו דמכשרי דהא כסדרן קיימו כתרתי אונא ואיכא מ"ד דרבא דנקט אונא מדלא קאמר האי ריאה דסריכו ש"מ אונא קאמר אומא לא קאמר לפי שאונין עומדין בצד החזה ומתחממין ואין שולט בהם אויר אבל אומא דרווחא אע"ג דרבותא היא דילמא רהטי ומתפרקי טריפה ומאן דמכשיר סבר אומא ליתא בגמרא ואומא נמי אונא (מוקי) [מיקרי] ועוד האי דנקט אונא לאשמעינן דאפי' אונא שלא כסדרן טריפה ועיקר מילתא שלא כסדרן היא ושלא כסדרן באונא לאומא לא אצטריך ועוד טעמא דרבא לאו משום חמימות הוא אלא משום דכסדרן הוא ועוד אדמיפלגי בכסדרן ושלא כסדרן ליפלגי בין אונא לאומא ואייתי ראיה מדרפרם דאמר האי ריאה דדמיא לאופתא דשוע דל"ל חיתוכה דאונא טרפה ומדקאמר ריאה ליכא למימר אונא קאמר אומא ל"ק דעיקר ריאה אומא הוא והיא דלא מנכרי חיתוכה דאונא טריפה הא מנכרי כשרה אע"ג דסריכו דאי ס"ד דסריכו נמי טרפה השתא כי מפצלי וסריכו טריפה כי שוע ולא מנכרי כלל צריכא למימר אלא לאו ש"מ כשרה. ותשובתם אע"ג דאומא ליתא בגמרא ריאה מיקרי ולא אונא דהא קאמר ה' אונות אית לה לריאה ולא שיתא ואי אומא בכלל אונא שיתא נינהו אלא אונא דווקא ולא ריאה ורבא דאורי לא אתא לאשמעינן בכסדרן מידי דהא אפילו לדופן כשרה כדאמרינן לקמן כ"ש אונא לאונא ועיקר מלתא דשלא כסדרן הוא דאתא והא דרפרם נמי עיקר מילתא דאורי באונא הוה ואע"ג דכסדרן כשרה הכא טריפה כיון דלא מנכרי אבל באומא לא אצטריך ויש בו כמה תשובות ומנהגינו ומנהג אבותינו לאוסרה ורבינו יעקב הנהיג לכל בני צרפת לאוסרה ודווקא היכא דסריכו בין מצעא ומפלשי מהאי גיסא ומהאי גיסא א"נ דבוקה בשיפולי לתחת כיון דמפלשא מלעיל איכא למיחש דכי רהט ואזלא מתפרקא אבל אי דבוקה כולה ומראה הפרש ניכר א"נ אית בה פילוץ מהאי גיסא ומתתאי דבוקה כנגד אותו הפילוץ א"נ דבוקה מלעיל ומפוצלת מתחת כיון דמקום רבותא היא דבוקה כולי האי ליכא למיחש דילמא מתפרקי וכשרה וכן המנהג. ירושלמי [פאה פ"ז ה"ה] אם באת הלכה תחת ידך ואין אתה יודע מה טיבה ראה הציבור איך נוהג. אפתא. אמר רפרם [מ"ז ע"ב] האי ריאה דדמיא לאופתא טריפה. א"ד דנפוחה כאופתא וא"ד בחזותא וא"ד בגישתא וא"ד דשוע דל"ל חיתוכה דאונא. ותולדה דריאה שנקבה היא. ובכולהו הוי טריפה ואם מראה הפרש ניכר בה כשרה וכן הלכתא. בועי. אמר רבא [מ"ז ע"א] הני תרתי בועי דסמיכי להדדי שנוגעים זו בזו ואין הפרש ביניהם ל"ל בדיקותא שמחמת נקב שבריאה העלה בועות סביביו וטרפה אבל אי אית בה בועי דלא סמיכין אהדדי שיש בין זו לזו הפרש מבשר הריאה ואפי' כחוט ל"ש מלאים מים זכים לא שנא מוגלא כשרה דאר"ה [מ"ח ע"א] מליא מוגלא טריפה מים זכים כשרה וא"ל האי בכוליא איתמר מכלל דריאה אפי' מוגלא כשרה כדאי' באות ז' (אות זך) אבל בדיקה בעי. ואי אית בה נקב טרפה ואי אשתכח בה ניקבה ולא ידעינן אי קמי שחיטה או לא לא אמרינן לניקבה אחריתא ונחמי אי דמי להא כשרה אי לא טרפה אלא אע"ג דדמיא להא טריפה ואע"ג דמקיפין בריאה אין מקיפין בבועי דעשויין להשתנות דאמר רבא [מ"ו ע"ב] אין מקיפין בבועי. חדא ומתחזי כתרתי מייתינן סכינא או סילא (או בזעי לההיא) [ובזעינן לה אי] שפכי להדדי חדא היא וכשרה ואי לא תרתי נינהו וטריפה. ובעל הלכות ההיא בועי דקיימי בשיפולא דריאה או על אונא אי מהדר לה בשרא הדרנא דבועא אפי' משהו בעלמא כשרה ואי לא חסרה היא וטרפה כלומר אם יש בועא בשפולא דריאה מב' צדדין וחוט של ריאה מקפת אותה כשרה דהדרא ובריא ואי לא ה"ה כאלו ניטלה הבועא וחסרה היא וטרפה וזהו המנהג בכל ארץ אשכנז ואין לנו להוסיף על הטריפות. בעתא. אמר רבה בריה דרב חמי [מ"ז ע"ב] ריאה כעין כישותא כעין מוריקה כעין ביעותא טריפה דלקותא הוא וסופו לינקב. וירוקה כשרה היכי משכחת לה ככרתי. בשר. אמר רב כהנא [מ"ז ע"ב] ככבדא כשרה כבשרא טריפה וסימנך ובשר בשדה טריפה לא תאכלו וכתב הגאון כל מראה הפוסל בריאה אם נשתנה בנפיחה למראה כשר כשרה. גרגרת. אם עולה סירכא מן האונא או מן האומות לגרגרת או לשמנונית דגרגרת אע"ג דלא מפקא זיקא טריפה דלא סתימה היא וסופה לסתור ואע"ג דלא מפקא זיקא השתא דילמא מפקא למחר וליומא אחרינא כדאמרי' בריאה הסמוכה לדופן דאי ליכא מכה בדופן מחמת ריאה היא ואע"ג דלא מפקא זיקא טריפה ש"מ כ"מ שסירכא פוסלת ל"ח לנפיחת הריאה וטרפה וזה אחד מן עשרה מקומות שלא הזכירו רבותינו חכמי התלמוד אלא כיון דנהגו קדמונינו בכך עיקר היא ואע"ג דאמרו רבנן [מ"ט ע"ב] חלב סותם דווקא מאדיק ביה ומיהדק [בשעה"ח "ודלא מיהדק"] כגון דכרכשא או דטרפשא דליבא בליבא וכגון דמיהדק היינו למקום רבותא והוה סתימה אבל חלב אחר דלא אדיק ביה לאו סתימה היא מידי דהוה אחלב חיה והא נמי לאו סתימה היא ולאו מקום רבותא ומקום רבותא היכא חיתוכי דאונא כגון צלעות לאונין או אונא לאונא אבל דוכתא אחרינא לאו מקום רבותא היא ומה"ט אסרו בעשרה מקומות וסירכא דגרגרת ושמנוניתא לא משכחת לה אלא באונא עליונה של ימין. דיו. א"ר אחא [מ"ז ע"ב] ככחלא לא שחור ולא ירוק כשרה כדיותא טרפה וסימנך דיותא ארמאה דאר"ח האי שחור אדום הוא אלא שלקה והא דא"ר [מ"ו ע"ב] האי ריאה דקיימו גילדי גילדי אוכמא אוכמא חזיתא חזיתא כשרה לאו אוכמא ממש אלא ככחלא וחזיתא נמי כגון ירוקה ואדומה דלא מטרפה בה דהא אמרינן [מ"ח ע"ב] ירוקה כשרה מדר' נתן ואדומה כשרה מדר"נ וכן הלכתא. ולית הלכתא כרבא דאמר [מ"ו ע"ב] ריאה שהאדימה מקצתה כשרה כולה טריפה אלא כרבינא דאמר ל"ש ופירש"י ל"ש מקצתה ל"ש כולה כשרה כדאמרינן לקמן אדומה כשרה מדר"נ. והדין סברא נמי דרבינו אלפסי. וק"ל לדמי לח' שרצים. ומס' לן כר"ח דפסק לחומרא. וטריפה ואדומה דכשרה ל"ד להאדימה דהאדימה מחמת לקותא היא וניכר הלקותא מדקאמר האדימה אבל אדומה כך נבראת דומיא להא דר"נ וכן מצאתי לרב (אלפסי) [אפרים] ז"ל. דופן. אר"י בר מניומי אר"נ [מ"ח ע"א] ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה העלתה צמחים חיישינן לה. ור"י משמיה דאבימי אמר בין כך ובין כך חיישינן לה היכי עבדינן מייתינן סכינא דחליש פומא ומפסקינן לה אי איכא מכה בדופן תלי' לה בדופן ואי ליכא מכה בדופן מחמת ריאה היא ואע"ג דלא מפקא זיקא טריפה. ובהאי שמעתא איכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מ"ד ריאה הסמוכה בדבק ממש כשרה העלתה צמחים שהן סירכא ולא בדבק חוששין לה וטריפה ור"י משמיה דאבימי אמר א' זה וא' זה חוששין לה בין בדבק בין בסירכא ואמר רבא רבין בר שבא אסברי' לי בדקינן לה בסכינא דחליש פומא לפרושי העלתה צמחים אתא דחיישינן שמא ניקבה ואכתי מאי הוה והאר"נ ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה התם במקום רבותא והתם בין דבוק בין סרוך בבישרא כיון דדופן סותמתו כשרה ולמטה בשתי אומות גדולות לד"ה טריפה בצמחין דהיינו סירכא ודבק לר"נ כשרה לר"י טרפה והמתיר דבק ס"ל כר"נ והאוסר אומר כ"מ שהסירכא פוסלת דבק פוסל. והאי פירושא לאו דוקא בהעלתה דהעלתה צמחים לאו סירכא היא אלא צמחין בריאה עצמה מדאמרינן העלתה צמחים מהו א"ל כשרה ומדקאמר רב מתנא מליא מוגלא טריפה ומהדר ליה ההוא בכוליא אתמר ש"מ צמחין היינו מוגלא וה"פ ריאה הסמוכה לדופן בסירכא כשרה העלתה צמחים כגון אבעבועות מליא מוגלא וסליק סירכא לדופן חוששין לה מר יהודא אמר אע"ג דליכא מוגלא חוששין לה בסירכא לחודי' ומייתינן סכינא דחליש פומא ומי אר"נ דהעלתה צמחין חוששין לה והאר"נ ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשרה התם במקום רבותא ומקום רבותא היכי מחיתוכה דאונא לעיל והלכך למטה בב' אומות גדולות העלתה צמחים לד"ה טריפה לא העלתה צמחים פליגו בה וקי"ל כר"י משמיה דאבימי ואע"ג דלא העלתה צמחים דרבא קאי כוותיה דאמר היכי עבדינן ובין בדבק ובין בסירכא טריפה אפי' במקום שלא נתפרשה אבל מב' אומות ולמעלה כשרה בכ"מ בין מקום הפרשות האומות בין מקום שלא נתפרשו ולא אתפרש לדברי המתירין [עי' בשער החדש מה שהגי' ופירש] דבק משום דס"ל כר"נ מאי דוחקייהו למימר העלתה צמחים מוגלא חוששין לה מר יהודא משמיה דאבימי אמר א' זה וא' זה חוששין לה ואפי' בלא העלתה צמחים ורבא לפרושי העלתה צמחים אתא וכן פירשה גאון וכ"נ מדקאמר סמוכה ומדקאמר בדקינן לה בסכינא דחליש פומא ואי סירכא קאמר מאי כולי האי ניפרקה מ"מ להנך תרתי לישנא ס"ל כמר יהודא ובין דבוק ובין סרכות בב' אומות גדולות דלאו מקום רבותא היא אפילו לא העלתה צמחין טרפה ובדקינן לה בסכינא דחליש פומא ואי איכא מכה בדופן תלי' לי' בדופן ואי ליכא מכה בדופן טרפה. והאידנא ליכא דבדיק בסכינא דחליש פומא ונהגו לחומרא ומסקנא דשמעתא דאר"נ בריה דר"י בדק לה בפושרין שאלתי את פי הרב רבינו יעקב ודנתי לפניו על מה שפירש"י ז"ל ר' נחמיה (בר"י) [בריה] דר"י בדק לה בפושרין דקאמר אאיכא ריעותא בדופן קאי ולחומרא וכי קאי אשנוי' דקא משני בשלמא התם בעי בדיקה אמר ל"ג אי איכא ריעותא בדופן תלינן בדופן ובגמרא דיליה הא דר' נחמיה ברי' דרב יוסף בתר רבין בר שבא ודקדקתי בספרים ספרדיים וצרפתים ופרובינסא ובתר דקא משני ומקום רבותא היכי חיתוכה דאונא הוא דגרס ר"נ בדק לה בפושרין ואיכא דמתני לה אדרבא ולישנא דגמרא הכי איתא בשלמא התם בעי בדיקה דאי איכא ריעותא בדופן תלינן בדופן וכשרה אלא הכא אי אינקבה האי טריפה ואי אינקוב האי טרפה ואי לאו דנפק מפומיה דרש"י ז"ל הוה אמינא אעיקרא דמלתא קאי דאמר א' זה וא' זה חוששין לה ור"נ בדק לה בפושרין לקולא אי מבצבצא טרפה אי לאו כשרה ואע"ג דאיכא ריעותא תליא לה בדופן הוא דאוקמוה אחזקה דקי"ל נשחטה בחזקת היתר עומדת. ירושלמי וחש לומר שמא ניקבו חזקה בני מעיים כושר והיינו דאמרינן בשלמא התם בעי בדיקה דאי איכא ריעותא בדופן כלומר דאי ידעינן דאיכא ריעותא בדופן כשרה הלכך תלינן במכת דופן וכשרה אלא הכא אי אנקוב האי טריפה. ולפי הספרים רואה אני לבדוק בפושרין ריאה הסמוכה אע"ג דליכא ריעותא [בדופן] וה"ה לכל סירכא דאיכא למיתלי במידי דלא מטרפה ביה כגון לשמנוניתא דחזה ולחזה וזולתן דכולהו איתנייהו בכלל ריאה הסמוכה לדופן שלא במקום רבותא לבר מאונא לאומא או מאונא לאונא שלא כסדרן משום דאי אנקוב האי טריפה ואי אנקוב האי טריפה ויש לנו להעמיד הספרים ולהוציא מלבן של הצדוקים המפקפקין ואומרים הרי יש (מוגמות) [מקומות] בינינו שלא ימצא אחת מהן כשרה והן יולדות וחיות ומסת' לן דכשרות הן בבדיקה בפשורי וכשהן טריפות מפני שאין בודקין היא. ומצאתי סמך בדברי ר' האי בתשובותיו שכ' אי סביך בבישרא כשרה אבל בגרמא בדקינן לה להתם בדופן סטרין ליה לדפקא בההוא דוכתיה כי היכא דאיתא כולהו דדביקו ריאה ושדי מיא בדופן כי היכי דקיימי ריאה כדלא מפרקא ואי מבצבצא אסרינן לה ואי לא כשרה והרב השיב לפני בזה"ל ועל ההיא דחולין ששאלת דרכי להעמיד גירסות הראשונות וכאשר בספריהם כן בספרינו ובספר רבינו גרשון מאור עיני הגולה שכתב בכת"י וכן פירשתי ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה ר"י משמי' דאבימי אמר א' זה וא' זה חוששין לה אמר רבא רבין בר שבא אסברי' לי מייתא סכינא דחליש פומא פי' אשלא העלתה צמחין קאי דאי אהעלתה צמחין נמי דקאי אטו משום צמחין דופן מיגרע גרעו צמחי ריאה אי מתרפאין בכך אי איכא ריעותא בדופן תליא בדופן ואי לא מחמת ריאה היא וטריפה וה"א רב יוסף בר מניומי אר"נ ריאה שניקבה ודופן סותמתו [כשרה] הא ל"ק כאן במקום רבותא כאן שלא במקום רבותא מקום רבותא היכי חתיכה דאונא ור"נ ברי' דר"י בדק לה בפושרי ולקולא. כלומר הא דאמרינן ואי לא מחמת ריאה היא איהו בדיק לה בפושרא להכשירה היכא דליכא ריעותא בדופן ולא העלתה צמחין כי הא דאמר ר"פ לרבינא אתון אהא מתניתו לה אנן אהא מתנינן לה דאמר רבא הני תרתי אונא דסמיכי אהדדי ל"ל בדיקתא להכשיר ור"נ ברי' דר"י בדק לה בפושרין. האי מאי בשלמא הכא אי איכא ריעותא בדופן תליא בדופן וכשרה ואי לא טריפה פי' אאי לא טרפה קאי ר"נ בריה דר"י להכשירה דאלת"ה לא הו"ל לתלמודא למימר ואי לא טריפה. אלא (תלוי') [תלינן] בדופן וכשרה ר"נ ברי' דר"י בדק לה בפושרין לאכשורי אבל התם אי אנקוב האי טרפה ואי אנקוב האי טרפה אלא לאו אטריפותא דאוני קאי אלא אריאה הסמוכה לדופן קאי לאכשורי. ולפי גירסת רש"י זקנינו כך היא מפורשת כדברי ורבינו החמיר לעצמו (להחמיר) [והחמיר] לאחרים ואני איני אומר כן לקולא וליכא קלקולא. הי תשובתו. והשיבותי לפניו דבנסחא דילן לית בהו ואי לא טרפה והשיב אי ל"ג ואי לא טרפה בסיפא דשמעתא ק"ו דניחא ואי גרסינן ה"פ ואי לא טרפה אי בדקינן לה (ומבדקה) [ומבצבצה] אלא שלא האריך משום דבעי למימר אבל הכא אי אנקוב האי טרפה ואי אנקוב האי טרפה ולהתיר בבדיקת ר"נ ריאה הסמוכה לדופן אני עושה מעשה בבהמה של ישראל אבל לא בשל א"י דאין כאן חסרון דהא רבא גופא דאמר רבין בר שבא אסברי' לו אמר ור"נ בריה דר"י בדק לה בפושרי ומעשה רב ובלשון מעשה קאמר ולא קאמר ר"נ בריה דר"י אמר בדק לה בפושרי ודקדקתי לפניו על ענין פשורי שחלקו עלי רבותי דלא ידעינן שיעור פשורי. והבאתי ראיה מהלכות גדולות דאמר בריאה דאוושא מייתי בקייטא משיכלי דמיא קרירי ובסיתווא מיא פשורי ונפחי בי' ה"נ בקייטא אית לה בדיקה בקרירותא ובסתווא בפשורי דומיא דקרירי בקייטא. והשיב לפני מ"ש בהלכות וכ"כ בשלנו ותלמוד ערוך בידינו בקייטא [עי' חולין נ"ה ע"ב ועי' פסחים מ"ב ע"א וצ"ד ע"ב] אעפ"י שמעיינות צוננות בקיץ וחמין בחורף כן מעיינות נובעין אבל נהרות המושכין חמין כמו פושרין ופוק חזו והלכך פסק רב יהודאי גאון בחכמתו דפושרין דימות החורף אינן חמין יותר מצונן שבימות הקיץ שעמדו מעט בבית בין של נהרות בין של מעיין שחום הבית מחממתו כמו פושרין דימות החורף ונראה לעינים וראיה לדבר טבילות דכה"ג [יומא ל"א ע"ב] שמחממין אותו ביוה"כ שהיא רישא דסיתווא ובקיץ אפי' הנערים רוחצין וא"צ חימום דפשורי היא מעט אחר [בשעה"ח הגיה, מעט ולא דכריסו וכו'] דכריסו של תינוק נכוות ויד סולדת בו אלא כמו שבני אדם שותין פושרין ונותנין באזניהם כדאמרינן באין מעמידין [ע"ז כ"ח ע"ב] הני מיא דצילי מניה לא חמימו ולא קרירי אלא פשירו. ורבינו שמואל אבן גמיע בהלכות ערבי שחיבר אמר דמפרקה לה לסירכא ונפחינן לה אי מפקא זיקא טריפה אי לא עילאה אינקוב תתאה לא אינקוב וכשרה והר' אפרים שמעתי שאמר עליו בשחיטה הקלתה. ובמקום רבותא כגון מאונא לאונא כסדרן ואומא לדופן אע"ג דקא מפקא זיקא כשרה. ולא עלתה בלבו [אוצ"ל "בליבי"] לשנות המנהג אך אחר שראיתי דעת הר' יעקב ז"ל אם הייתי בכנופיא עם רבותי הייתי נוטה לצד היתר משום תרי ספיקא ספיקא דדופן וספיקא דאימר עילאה אינקוב תתאה לא אינקוב אלא באומא לאונא ואונא לאונא שלא כסדרן דאע"ג דלא מפקא זיקא טריפה אבל אבותינו ואבות אבותינו עשו סייג לתורה והחמירו בדבר ואין לשנות המנהג. ירושלמי [עירובין פ"ג ה"ט] אעפ"י שכתבתי לכם סדר מועדות אל תשנו ממנהג אבותיכם. הרת. בחבור הרב אם עולה סירכא מאונא להרת טריפה. ופי' מן הקרומה ארימל"ש ולא שמענו זה"ל אלא הרת פי' בעל הערוך רחם של בהמה ו' דברים [ברכות מ"ד ע"ב] מרפאין את החולה כרוב ותרדין וממוסין יבש והרת וזה אחד מעשרה מקומות שלא הזכירו רבותינו. ורד. עינוניתא דוורדא עיקרה באות עי"ן. זך. א"ר מתנא [מ"ח ע"א] מלאה מוגלא טרפה מים זכים כשרה ואסיקנא בכוליא איתמר אבל בריאה אפילו מוגלא (טרפה) [כשרה] ואמרינן עלה מים זכים כשרה לא אמרן אלא דלא אסריח אבל אסריח טרפה והיינו מוגלא ובריאה כשר [וכיון דאמרינן] (ו)בכאן דמליא מוגלא כשרה. כ"ש אם יש כעין מוגלא בין דופן לריאה ומחמת המוגלא נדבקה הריאה לדופן בלא סרכא כשרה אבל מצאתי בה' הרב בין בריאה בין בכוליא טריפה כדאיתא בכוליא. חלף. אמר רב [מ"ז ע"א] חמש אונין אית לה לריאה דכי נפח לה אפי' כלפי גברא תלתא מימינא תרתי משמאלא או חסר או יתיר או חליף טריפה וחלף תולדה דניקב היא וקי"ל כוותיה בחלף ויתיר וחסר. חסר. דתנן [מ"ב ע"א] הריאה שניקבה או שחסרה כגון שחסר מן האונין או מן האומין והיכא דחסרה בפנים כהא דאמר עולא [מ"ז ע"ב] ריאה שנשפכה כקיתון וכגון מחט שנמצאת בריאה שבאתה דרך סמפון כשרה דקי"ל חסרון מבפנים לאו שמי' חסרון והוא דקיימו סמפונהא אבל לא קיימו סמפונהא טריפה. והיכא דחסרה אומא עצמה חסרון בלי נקב אלא שנפגמה מסתב' לן דכשרה מדאמר בריאה שנשפכה כקיתון ומותבינן עלה ריאה שניקבה או שחסרה מאי חסרה אילימא חסרה מבחוץ היינו ניקבה ולא קמשני שחסרה גוף הריאה בלא נקב ש"מ דכשרה היא דאמרינן כך נבראת. ומדאמרי' נמי חמש אונין אית לה לריאה ואי חסר חדא מינייהו טרפה ואי איתא השתא חסר פורתא מינה טרפה כולה מבעיא אלא לאו דכשרה. חזה. אם עולה סירכא מאומא או מאונא לחזה או לשמנונית החזה נידון כחזה וטרפה וזה אחד מעשרה. ושיעור חזה א"ד ב' צלעות (בחזה) [כחזה] הניתן לכהנים וא"ד חוט אחד אדום יש בחזה ומחוט ולמעלה נידון כחזה ומן החוט ולמטה נידון כדופן וכן המנהג בידינו ופעמים שהבהמה שמנה ושמנונית החזה בא עד למטה. וכ' הרב שמנונית החזה התולה על (החזה) [הצלעות] נידון כצלעות לדבריו אותה היריעה שבין ב' הדפנות נמי נידון כצלעות וכשרה. טרפשא דכבדא. אם עולה סירכא מאומא או מאונא לטרפשא (לכבדא) [דכבדא] שהיא יותרת הכבד שקורין אובדי"ש טרפה וכן לטרפשא דליבא ולטרפשא דעינינותא שהוא סוף טרפשא דליבא טרפה דכולהו לגבה שלא במקום רבותא נינהו ול"ש סירכא זוטא ול"ש ארוכה טריפה ולא אשכחן פליץ לא בגמרא ולא בהלכות אלא לבעל הדבוק אבל באונא לאומא דרבותא היא ולא מטרפא אלא בטעמא דלמא מפסקי כי ליכא פליץ כשרה אבל במקום דלאו רבותא ל"ש וטרפה. וכתב הרב המחבר היכא דסריכא אונא ואומא בדופן כחדא אי רובא דסירכא באונא ומיעוטא באומא שדינן לה בתר רובא ועיקר הנקב באונא הוה וסריכא באומא וכשרה ואי רובא באומא ניקבה באומא היא דהא אמרינן בעלמא [ב"ק כ"ז ע"ב] כי אזלינן בתר רובא באיסורי ש"מ דבאסורי אזלינן בתר רובא. ואיכא מ"ד דאפילו רובא באונא טרפה. ומסתב' לן מסברא היא דאיתא דכיון דרובא במקום (הבשר) [הכשר] תלינן בה נקב ואמרי' סרוכי סריך אבל מגמרא ליתא דכי אזלינן בתר רובא באיסורי כגון ט' חניות דאמרי' מרובא הוה ולא [מ]מיעוטא אבל הכא אע"ג דרובא מאונא איכא מיעוטא באומא דבההוא מטרפא דמה לי סרכא רבה מ"ל סרכא זוטא. ותו תיפוק לן משום אומא לאונא דטרפה לדידן. ומעשה בא לידי דרובא דסרכא כאונא וסרכא באומא ואונא בלא פליץ והכשרתי. וכן ריאה דסריכו לחזה ודופן שדינן לה בתר רובא דכל היכי דאיכא למיתלי תלינן והכא כיון דאיכא למיתלי בריעותא דדופן לא תלינן בריעותא דריאה דקי"ל בחזקת היתר עומדת וכן הלכתא וה"ה היכא דאיכא מכה בדופן וסלקא רובא דסירכא במקום המכה ומיעוטא דשלא במקום מכה דכשרה ויש מחמירין דלא אזלינן בתר רובא. יבש. אמר רבא [מ"ו ע"ב] ריאה שיבשה מקצתה טרפה וכמה אר"פ כדי שתפרך בצפורן אבל אינה נפרכת בצפורן אעפ"י שאינה מוציאה דם כשרה. יתר. אמר רבא [מ"ז ע"א] ה' אונא אית לה לריאה או חסר או יתיר או חליף טרפה ולית הלכתא כוותיה דרבא ביותרת וה"מ דקיימו בדרי דאונא אבל ביני ביני טרפה הא[י] אביני ביני דאתא לקמיה דרב אשי סבר למטרפה א"ל כל עיזי דברייתא הכי א"ל וקריא ליה עינוניתא דוורדא ואיתא באות ע'. ומס' לן [דמ]דלא קאמר ולא היא דההיא ביני ביני כו' ש"מ דעינוניתא לחוד הוא דמכשירין משום דכל עיזי דברייתא הכי אית להו אבל ביני ביני אחרת טרפה בין בימין בין בשמאל כדאמרי' לעיל וכן הלכה. וההיא עובדא דר"א לא פליג כלל דתלמודא היכי הוה מייתי עובדא דסתר לה למילתי' ולימא הנ"מ דקיימי בדרי דאוני ולשתוק אלא ש"מ דהנ"מ דקאמר ברישא והנ"מ דקאמר בסיפא כולו הלכה נינהו וביני ביני טריפה. אבל בעל הלכות כ' ביני ביני כשרה. ומ"ש המחבר עינוניתא בשמאל כשר לא נהיר (וכל ה"מ) [וה"מ] מגוואי אבל מגבה אפילו כטרפא דאסא טריפה ודווקא כטרפא דאסא הא בציר מהכי כשרה ואין לך אלא מה ששנו חכמים ואי מקמי נפיחה בציר מכטרפא דאסא ובתר נפיחה כטרפא דאסא ושמעינן מהכא דשיעור אונא כט"ד ואי בציר חדא מדרי דאוני ואשכחן אונא זוטרתא כט"ד מכשירין לה. כבד. בטרפשא דכבדא. כשות. א"ר סמא בריה דרב אחא כעין (כושיתא) [כישותא] כעין מוריקא כעין ביעותא טריפה. לב. אם עלה סירכא מן אונא או מן אומא ללב לשמנוניתא או לטרפשא דלבא אעפ"י שעולה בנפיחה טריפה. מחט. [מ"ח ע"ב] שנמצאת בריאה ר"י ור"א ור' חנינא מכשרי דאמרינן סימפונא נקט ואתא ור"ל ור' מנא בר פטיש ור"ש בן אליקום טרפו דאמרי נקובי נקיב ואתא דרך הוושט בא ויצא ונקב בריאה וקי"ל כרבנן דמכשרי וכגון דאיתא להא לריאה קמן דכיון דבדקינן לה בנפיחה ולא חזי' בה אחזוקי איסורא לא מחזקינן ותליא לקולא דאמרינן דרך גרגרת נכנסה וסמפונא נקט ואתא ואע"ג דאשכחן גופא דריאה ואיכא חסרון מבפנים הא אסיקנא דחסרון מבפנים לאו שמי' חסרון ואמרי' דרך סימפונא נקט ואתא ול"ש אלימתא ול"ש קלישתא ול"ש קופא לבר ול"ש קופא לגו כשרה בבדיקה. מיהו בלא בדיקה טריפה. אבל היכא דליתא לריאה קמן כההיא מחטא דאשתכח בחתיכה דריאה טריפה דאמרינן אי הוה ריאה קמן הוי מנקבה כולה שרוב הנכנסין נכנסין דרך הוושט ואע"ג דא"ל סימפונא נקט ואתא כיון דנקב פסול בריאה וליתא לריאה קמן למיבדקה אמרינן ניקבה ואע"ג דקופא לגו וטרפה אבל בחתיכה דכבדא דאפילו אינקוב כבד כשרה אמרינן אי קופא לבר טריפה אי קופא לגו כשרה דאמרינן סימפונא נקט ואתא והיכא דאשתכח בסימפונא רבה דריאה כ"ש דכשרה דכיון דבסימפונא רבה אשתכח סימפונא נקט ואתא ודייקא נמי דאית לריאה קמן. ואית דפריש מחט שנמצאת בריאה בסמפון שבריאה מדאמרינן לקמן ההוא מחטא דאשתכח בסימפונא רבה (דכבדא) דריאה אבל אשתכח בגופא דריאה טריפה דחסרון בפנים שמיה חסרון. וגרסי' דכ"ע שמי' חסרון והכא בהא קמיפלגי וליתא ההיא מחטא דאשתכח בחתיכה דריאה ואסיקנא מי איתא לריאה קמן דידעינן דלמא אי הוה לריאה קמן הוה מנקבא כו' ש"מ שלא היו חוששין להוציא הריאה מן הבהמה אחר בדיקה ולא היו נופחין אותה דאמרינן אם היה בו ניקב ידוע הוה א"נ אפשר שלא היו בודקין בריאה כדאמרינן בני א"י לא היו בודקין. מוריקא לעיל בכשותא. נקב. [מ"ט ע"א] אינקב ריאה היכא דמשמשא ידא דטבחא תלינן או לא תלי' ר"א בר אבא אמר תלי' והלכה תלי' דהא תלי' בזאב תלי' נמי בהא דחזקת בני מעים בכושר ולדידן נמי נקבה לא שכיח כלל ואם בא זאב ונטל בני מעים והחזירן כשהן נקובים לכ"ע כשר ואי אינקב ריאה נמי היכא דמשמשא ידא דטבחא כשרה והיכא דבא זאב ונטל הריאה ולא נבדקה איכא למימר כיון דרובא טריפות ומשתכחן בה סירכא טריפה והאי טעמא ליתא דהשתא נמי לאו רובן טריפות נינהו אלא משום דליכא דבדק לה בפשורי כדאיתא לעיל. ובשחיטה (נהיגינן) [כתבינן] סברא וטעמא דילן. סבך. א"ר בר מניומי אר"נ [מ"ח ע"א] ריאה שנקבה ודופן סותמתו כשרה ואוקימנא במקום רבותא ומקום רבותא היכי חיתוכי דאוני והוא דסביך בבישרא ובהאי פירושא איכא פלוגתא ביני רבוותא איכא מ"ד דרבינא למעוטי בגרמא הוא דאתא והדין סברא דרש"י ור' האי גאון בתשובה דיליה. ואיכא מ"ד דלא אתא למעוטי אלא נקב מפולש אבל סירכא בין בגרמא בין בבישרא כשרה. ומנהג בידינו מאבותינו דאפילו בגרמא מכשרינן ואפי' עולה הסירכא מן האונה לדופן שכנגד האומא כשרה. והרב אדונינו אבינו ז"ל הכריע ליה למילתא מדקאמר אי לא סביך מאי טרפה דהל"ל אי בגרמי מאי טרפה אלא בין גרמא בין בשרא כשרה ואף לדידי ק"ל דאם איתא כי משני לעיל התם במקום רבותא לישני לי' אב"א אידי ואידי במקום רבותא הא בבשרא והא בגרמא אלא אי קשיא הא ק"ל דהו"ל והיא דסבוך א"נ והיא דסרוך ובבישרא ל"צ ולישנא דגמרא נמי קשיא דקאמר אי לא סביך מאי טריפה אלמא ניקבה היא ודנתי לפני ה"ר יעקב ז"ל וכך השיב והא דאמר רבינא והוא דסביך בבישרא פשט ההיתר בכל מלכותינו בין בבשר בין בצלעות וכי יש צלעות שאין עליהם בשר רך וטוב לאכול אלא לפי שלא הזכיר סמוכות מסירכות אלא סתומות כדקאמר ניקבה ודופן סותמתו היינו סבורין סתומין כשני תמרות המדובקות זב"ז או כחלחולת שנקבה וירכים מעמידין ואפילו אינה מסורך וטובא איכא ואיצטריך לפרושא והיא [דסביך] בבשרא דלא סגי בסמיכה גרידתא בלא סביך וה"פ טעמא דסביך הא לא סביך מאי טרפה אלמא ניקבה היא לטרוף ולא כנקב שתי אונין כסדרן דבשלמא אי דלא סביך לא הוי נקב למיטרפה דלא הוי מעיקרא טרפה וחוזר להכשירו מי לא תניא כו' ומשום למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה דאוני אלא קרום בלא סתומה בדופן דסיבוך לבשרא מחזירו להכשירו. ובתשובות כתב כ"פ ר' גרשון מאור עיני הגולה בה' טריפות שפי' (שומין) [שאין] עצמות שאין עליהם הבשר בחיי הבהמה והאי דאמר והוא דסביך בבשרא לא אתא למעוטי אלא סמוכה דלא סביך בלא כלום דבעי סתימה מעלייתא דלא ליהוי כשני עורות של וושט וכחלחולת שניקבה שהירכים מעמידין אותה בלא אדיקת מעליא וחיבור ולא כמו ריאה הסמוכה לדופן (דמספקא) [דמפרקא] בסכינא דחליש פומא להפריד זמ"ז שאין נאחזים אלא נפרדים כמפשיט עור וושט מחבירו וכמו עור מעל הבשר אלא כאדיקת בשר שפולטתו סכין דנכנס זה בזה וכשר בין בשר שבין הצלעות בין בבשר שעל הצלעות וזהו פי' והוא דסביך בבישרא ולא מפרקא זה בלא זה בריאה הסמוכה ע"כ תשובת רבינו. ואיכא לפרושי והוא דסביך למעוטי גרגרת ושמנוניתא וטרפשא ועשרה מקומות שלא הזכירו חכמים דל"ל (דינו) [דינא] דדופן ואשמעינן רבינא דדופן [דוקא] א"נ למעוטי סרכא תלוי' שאינה נסבכת דטריפה אפילו באונא הכי מסת' לן ורבותינו שבלוני"ל סברי דסירכא תלוי' מאומא או מאונא כיון דעלה בנפיחה כשרה דהו"ל כבועה בעלמא והגאון המחבר כתב והל' צמחין שעלו בריאה ולא סריכו לדופן ואין להם מקום בדופן ולא סמיכי להדדי כשרה דאמר ר"י בר יוסף הוה קאזילנא [מ"ח ע"א] בשוקא דטבחא חזא הנך דקיימי צמחי צמחי כו' ותו אמרינן העלתה צמחים מהו וא"ל כשרה והני צמחים דלא סריכו בדופן כשרה והא ליתא דצמחים לא סרכה אלא מוגלא אבל סרכה טרפה דקרום הוא שעלה בריאה ואינו קיים בין תלוי' בין שאינו תלויה. ורב נטרונאי ריש מתיבתא שפרשתם. מצאנו בהלכות מר יהודאי גאון ריאה שניקבה במקום רבותא אע"ג דלא סריכי בדופן כשרה ח"ו שאמר כך ר"נ ריאה שניקבה ודופן סותמתו קאמר דווקא סותמתו וטעמא דאמרי' מקום רבותא היא ודופן מגינה עליו. ושמא אדם אחר אמר משמו וטעה. ובתשובות הגאונים אע"ג דפרקי' רבא לתיובתי' אפ"ה הלכתא כר"נ דאמר דופן סותמתו כשרה ואע"ג דלא סביך וכך נהגו בשתי ישיבות כר"נ דאמר בין סביך בין לא סביך בין סריך בין לא סריך בין בבשר שבין הצלעות בין בצלעות עצמן. והלכה כתרווייהו עבדינן ולא מטעמייהו. סמפון. אר"נ [מ"ח ע"ב] האי סמפונא דריאה דאינקבה טרפה ואסיקנא לחבירו איתמר אבל קיימו בסמפון אחזקי ריעותא לא מחזקינן ולא אמרינן דילמא אינקוב לחברי' ואי אינקוב טריפה ולא אמרינן חברי' מגין עליו כדאמרי' בהדרא דכנתא ואין אומרים בטריפות זו דומה לזו. עינוניתא. [מ"ז ע"א] ההיא ביני ביני דאתיא לקמיה דרב אשי סבר למיטרפה אמר כל הנהו עיזא דברייתא הכי א"ל וקרי ליה טבחא עינוניתא וכל דביני ביני לבר מעינוניתא טרפה והא דלא פליג בגואי גופא ופליג בין מגואי לאגבה משום דלא איצטריך דהא אשמעינן דביני ביני טרפה ואשמעינן השתא דאגבה נמי טרפה. ומעשה בא לידי שחסרה מדרי דאוני אונא א' מימין ושוה מבחוץ אלא שהיה לה אונא אחרת ביני ביני שנכנסה בתוך שליש ממנה ומבפנים נראית ואותה האונא עצמה מתפצלת לאונא אחרת רחוק מן העינוניתא והורינו בו איסור בדא שחסרה האונין של דרי דהא קיימו הא בדרי דאוני (צריך תיקון) ועוד דביני ביני הוה ועיזי ברייתא לית להו אלא עינוניתא והאי דלאו דעינוניתא היא וביני האונין קיימו וביני ביני דלא דעינוניתא היא טרפה. והיכא דליכא עינוניתא כשרה דאמר רבא חמשה אוני אית לה לריאה אבל שית לאו אורחא וכן נמי מסתברא מדסבר רב אשי למיטרפה ש"מ לאו אורחייהו. וכתב הרב המחבר אם חסרו האונות הימין מצרפן להו בהדייהו הואיל ויתרת היא אבל מימין (ושמאל) [לשמאל] לא מצרפינן. ואיכא מרבוותא דפסקו לא מצרפין דכיון דלא קיימו בדרי דאוני חסרה היא. והכי מסתבר ואוני גופייהו לא מצרפינן מימין לשמאל ואי משתכחי ב' עינוניתא מסתב' לן מאן דסבר חסרו אונות הימין מצרפן היכי דאיכא תרי כשרה כדאמרינן בשתי מרות ותרתי סניא דובי ומאן דפסק לא מצרפין הכא טרפה דהא חדא גופא לא אכשרו אלא משום דעיזי דברייתא הכי א"ל אבל תרתי לית להו והיינו ביני ביני דאמרינן לעיל דטרפה וכן הלכתא. ועינוניתא כל היכא דסריכו בין (לטרפא) [לטרפשא] דידה בין לאונין כולהו לגבה שלא כסדרן נינהו דהא לאו בדרי דאוני קיימי ולאו מקום רבותא היא וטרפה. והיכא דדבוקה בטרפשא דידה בין בכולה בין במקצתה מסתב' לן דטרפה ול"ד לאונא ואומא דפסקינן דסרוכא דטרפה היא דבוקה כולה או מקצתה מלעיל כשרה דהתם מקום רבותא היא וכיון דדבוקה כולי האי ליכא למיחש דילמא מפרקה אבל הכא כולהו לגבה שלא כסידרן נינהו ולא מקום רבותא היא דאע"ג דדבוקה טובא איכא למיחש דילמא מתפרקא ודמיא לאומא לדופן דלא מקום רבותא טובא. והיכא דדבוקה כולה לדופן טריפה והא ליכא למימר דעינוניתא לטרפשא דידה מקום רבותא היא דא"כ אפילו סרכא ליתכשר בטרפשא דידי' דה(י)א מקום צר עומדת וה"ה כאונא לאונא דסריכי וא"נ לדופן וליתכשר אלא לאו ש"מ לאו רבותא היא וסרכא טרפה (באונא) [באומא] לדופן ודבוקה נמי טרפה וכן הלכתא. צמח. [מ"ח ע"א] העלתה צמחין בריאה עצמה כגון בועי ולא בסירכא כשרה דבעי מיני' רבב"ה משמואל העלתה צמחין מהו א"ל כשרה. ועוד דר"י בר יוסף הוה אזיל בתרי' דר' ירמיה בשוקא חזי הנך דקיימי צמחי צמחי [וכו'] א"ל לית לי פרוטה לא בעא למיבדקה א"ל מדלא קאמר ליה טרפה ש"מ כשרות נינהו [עי' הגהת שער החדש]. והנך צימחי לאו סריכות נינהו אלא אגופא דריאה כעין מוגלא (אלא) [אבל] בסירכא טריפה כדר"ל. קנה. אם עולה סירכא מן האונין או מן האומא לקנה הלב טריפה וזה א' מן המקומות שלא מצינו בד"ר ז"ל אלא בדברי הגאונים. קיתון. אמר עולא [מ"ז ע"ב] ריאה שנשפך כקיתון כשרה אלמא קסבר עולא חסרון מבפנים לאו שמי' חסרון וכן הלכתא. ואמר רבה והוא דקיימי סמפונהא מנא ידעינן מייתי צעא דקוניא ושפכי לה לגוי' אי אית בה שורייקי חיוורא טרפה ואי לא כשרה. ואר"נ ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים כשרה ותנ"ה ריאה שנימוקה וקרום שלה קיים אפי' מחזקת רביעית כשרה. ריאה. בערוגות של ריאה שהן אומא א' מכאן וא' מכאן וביניהם סמפון ושמנונית שהוא דבוק בשדרה ונמצאת סירכא דריאה באותה סמפון אם דבוק מעיקר הלב ובא לו עד למטה כך נבראת וכשרה ואם מפוצלות זו מזו אפי' מעט וחוזר ודיבק סירכא היא ואין לה בדיקה וטריפה. שמנונית. ריאה דסריכא לשמנוניתא דחזה. לשמנוניתא דליבא לשמנוניתא דגרגרת כולן אלו מן יו"ד מקומות, וטריפה דשלא מקום רבותא היא. תולעת. מורנא [מ"ט ע"א] פליגי בה רב יוסף בר ביסנא ורבנן ח"א קודם שחיטה פריש. וח"א לאחר שחיטה פריש והלכתא לאחר שחיטה. נשלמה א"ב שבריאה.
שדרה. דתנן [מ"ב ע"ב] כמה חסרון בשדרה בש"א ב' חוליות ובה"א חוליא אחת ואר"י א"ש וכן לענין טריפות דבחוליא א' טרפה כב"ה. שלחופית. דתנן [נ"ד ע"א] נטלה האם שלה כשרה. ותניא היא האם היא טרפחת והיא שלחופית והיא רחם. תורבץ. אמר שמואל [מ"ד ע"א] תורבץ הוושט שניטל כולו מלחי כשר ניטל לחי התחתון כשר ודווקא דאפריק אפרוקי אבל אקליף אקלופי א"נ אידלדל אידלדולי טריפה כדאיתא באות סמ"ך. נשלמה אלפ"א בית"א שבחלק הרביעי על הטרפות.
